............................................
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
. . . אותו מקום כותבת מהרצפה חוצפנית רק להחזיק כאן לרגע. את הבכי המקוטע חסר הטעם והעייפות הזו מותשת הכל יותר מדי סליחה
סליחה.. התפרצתי קצת.. אולי הייתי נסערת.. (עייפה צריך לאכול, לא יודעת עוד כמה מרשה צריך לישון אבל הראש עלול לרוץ )
שם.. על הרצפה .. מגיעים לשם כדי לרצות לקום.. מכל הלא ידוע מכל הסבל הגרוע... מהתהום - עולים למעלה... והדרך לא קלה. הייתה לי נפילה, חזרתי לשתות... עד שנפלתי והקאתי.... אף אחד לא היה בבית אז שכבתי ונחתי... קמתי מילאתי מים באמבטיה ונכנסתי ונרדמתי...... כמה שעות במים .. עד שהתעוררתי שהמים קריםםם.. מסוכן. לא מבינה עדיין שזה היה מסוכן... גם לא חשבתי על חלילה שאני עושה משהו מסוכן. וקמים וכל המקום הזה חוזר להיות באיזו בועה אילמת שמתקיימת במקביל בחיי... שהם פעילים. המתפקדים. בעבודה בבית ועם הילדים והבעל ולאחרים... והבועה מתקיימת גם . סוג של בין לבין.. ערפל.. רוצה לומר זו לא אני. אבל זה כן. לא יודעת להסביר אז שותקת. לא יודעת להתמודד עם זה. בורחת לבועה ולחיי התיפקודיים. בלי להסתכל על המקום שחייבים לגעת בו... ו.. כן, אני בטיפול. אבל לא מוסברת לי התקופה הזו... אין לי באמת מילים. כמה זה מגוחך לנוכך כל המילים שיצאו כאן... לא חשוב.. סיימתי לחפור.... מתמודדת
מותשת ועייפה מבינה אותך גם אם לא כותבת מהריצפה קשה לך לשתף מובן... מקווה שיגיע היום שכן תוכלי לשתף ואולי יוקל לך שבוע מבורך חטולית
התקופה לא מובנת לך או מה שקורה איתך לא מובן לך ? הגעתי לרצפה יותר מפעם אחת וכנראה שיצא ההשרדות הרים אותי פעם אחר פעם ... אצלי זה קרה לא רק בתקופות שהייתי בטיפול אלה גם בימים " כתיקונם " כלומר גם כשלא הייתי בטיפול מכל מיני סיבות שאולי אצל מישהי אחרת היתה פוטרת את הסיבות במשיכת כתף וחוסר אכפתיות .. הרגישות הנפשית שלנו עומדת על סף ... מצטערת לשמוע שעוברת עלייך תקופה כזו קשה וטוב שלא קרה אסון שנתבשר בשורות טובות לפחות להתחלת השבוע החדש חטולית
תודה יקרה!!! אמן. שבוע טוב שיבוא בשורות טובות
חטולית יקרה, תודה על המילים שלך, תודה שאת כאן ❤ . . אני תוהה האם זה בכלל ראוי. לאור הנסיבות שלא הסברתי. הרבה פעמים הכל נראה הזוי ודמיוני, ולא מתאים כלל לכותרת הפורום. וזו אני, שהגזמתי נורא.
מבינה אותך מבינה דרך המילים שאת כותבת.. שני צדדים.. והצד שקיים כל כך חזק ברגש, מאחורי התפקוד, אולי על אף התפקוד, במקביל... כן.. להירדם היה מסוכן מאד , ואיזו הקלה שלא חלילה קרה דבר...ואת שמורה. מבינה גם את זה שעל אף שכתבת,את עדין מרגישה שאין מילים, הן אולי תיאור טכני או עקיף של הסיטואציות ולא באמת נוגע.. מתנהג כמו הערפל הזה שמסביב, שמערפל,אולי גם מגן... אני שמחה שאת בטיפול ואולי שם.. לאט לאט, יהיה לחלק הזה מקום? מקווה שלא כועסת על ההתיחסות שלי ואם זה לא מדויק אז מתנצלת, רציתי להגיד שמבינה מאד.. חיבוק אם מתאים איתך.
סליחה שרק כעת מגיבה... מאוד מעריכה את תגובתך. ואת המילים של השיקוף והתמיכה. מתעטפת בחיבוקך.. אכן!
