טוב אז ככה..................

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

17/12/2020 | 13:07 | מאת: חטוליתוש

בנות אני כותבת כאן לכן על נסיון אחד לפתוח את הנושא של לעמוד מול הפוגע ולהטיח בפניו... לא חשבתי שאכתוב אך בגלל מה שאני חוויתי..ואומרת אני חוויתי ולא מחייב שגם אחרות ירגישו כך אז כן..היתה לי הזדמנות אחת ויחידה להתאמת עם אחד הפוגעים...יש לי איזשהו זיכרון מלפני כמעט שנתים אחורה ..אחי וגיסתי ביקרו בארץ והיו פרק זמן קצר יחסית בעת ביקורם ההוא..ולקראת סיום הביקור אחי אמר שהוא מבקש מכל הבני דודים להגיע לפגישה.... אומנם לא כולם הגיעו ואנחנו בעלי ואני הגענו כבר באיחור של שעה..לא משנה שכולם הרימו גבה..כאלו..מה נזכרתם להגיע.?? היה מאוד לא נעים מה שמיד גרם לי לרצות ולחזור הביתה ושם הוא עמד..עם אשתו..כולו שופע חיוכים שמח וטוב לב.. ברגע שראיתי אותו בא לי לברוח..לא חשבתי שגם הוא יגיע כי בדרך כלל הוא נמנע מלהגיע למפגשים מהסוג הזה ..הבטתי בו במבט חודר שאילו המבט היה יכול ליקטול זה מה שהיה קורה באותו הרגע...והוא שאל מה את מסתכלת עלי ככה את כועסת עלי עשיתי לך משהו ?? וכולם יושבים בשולחן ומחכים לתשובה..באותו הרגע הגרון שלי התכווץ והתייבש לי הפה כאלו מישהו לא מרשה לי לדבר..ואז קמו הנשים ללכת לעשות את ההזמנות שלהן להגשה בשולחן..שלחתי את בעלי וביקשתי רק מים..כן מים כדי לנפיג את היובש... ונשארנו רק שנינו בשולחן..לא יכולתי להישיר אליו מבט. ..תקעו אותי המבטים שלו כאלו מסמרו אותי לכסא...ואייך שהו ..שאל מה שלומך אייך הילדים ואמא שלך..אמרתי לו אין לך מושג קלוש על אייך אני מרגישה ולא קשור למחלות שלי..אמרתי שהנשמה שלי פצועה ממנו.. הסתכל עלי במבט שלא מבין ואמר ממני ? כן..אמרתי לו ממך..למה ממני ? בגלל מה שעשית לי כשהייתי קטנה רק בת ארבע וחצי או חמש על המדרגות בבית שגרנו עם ההורים שלי.. אולי ניסה להיזכר או שאולי..לא יודעת מה אבל כנראה שלא זכר..קיבלתי כמעט התקף חרדה רק מלנסות להוציא את המילים מהפה..וישר זרקתי לו בפרצוף את מה שעשה לי אז..שמה..על המדרגות... נראה היה שבאמת לא זכר כי היה חייל לפני כל כך הרבה שנים....ואז התחיל לגמגם..אני עשיתי לך..אני ... ולא המשיך..נחנק...... אני.....לא זוכר.....אני לא מאמין.......את בטוחה שזה אני....???? כן עניתי והתחלתי לבכות זה אתה והיית הפוגע הראשון מינית שתקף אותי בצורה כזו קשה..אגרסיבית....!!! אני מצטער...באמת מצטער אבל לא זוכר..אמרתי גמני מאוד מצטערת אבל אני לא יכולה לשכוח...הכאב הנפשי נמצא שם ומעולם לא נמחק למרות שאני בטיפולים נפשיים מאז.. כבר לא יכולנו להמשיך כי כולם התחילו לחזור לשולחן עם מנות האוכל שלהם ואני שתיתי בצמאון את המים שלי ונדמתי..!!! מאותו הרגע הוא לא העז להסתכל עלי וגם לא נגע באוכל שלו..ומבחינתי הכל היה שקט..גמני לא יכולתי להיות שותפה לארוחה למרות ששאלו אותי למה את שותה רק מים אמרתי שבדיוק סיימנו סעודה שלישית ואני לא רעבה...!! אייך הרגשתי אחר כך ?? הכאב נשאר שם..עד היום..ואותו לא חזרתי לראות שוב מאז..כמה טוב מה קרה איתו מאז..? שמעתי שעבר ארוע מוחי אבל הוא בסדר..יש מי שיטפל בו אישתו היא מנהלת מחלקה בבית חולים ובטוח שמטפלת בו כהלכה רק בי אין עדיין מי שיטפל בי כהלכה... טיפול שלי עדיין תקוע חטולית

17/12/2020 | 23:34 | מאת: מכל

יש לך הרבה אומץ!!!! והוא כנראה לא החשיב כמשהו לזכור כל כך קשה!!!!!! שהוא אפילו לא זכר?? מוזר גם. כל מקרה לגופו! תלוי מי הפוגע. מאוד תלוי. אם הוא ממש קרוב אלייך או אדם רחוק שאת במילא לא תפגשי...ומה הקרבה בניכם. יש מלא גורמים. ומה ההשלכות. ומה יצא מזה??? כאב ושברון לב?? או הקלה?? לא יודעת....יש המון גורמים.

18/12/2020 | 10:35 | מאת: מתמודדת

וואו חטוליתוש, בהחלט אומץ.. את מרגישה שזה שחרר אצלך משהו? שמחה שאמרת. על אף החרדה שחווית... ושאת לא פוגשת בו. טוב שכך!!! חיבוק יקרה מתמודדת

18/12/2020 | 14:28 | מאת: חטוליתוש

הזכרון נשאר חרוט בתוך הנשמה בתוך הגוף במקום ששם פגע והכאיב לי ...שם למטה לא אכנס לפרטים כי כל כך רוצה להפסיק להרגיש את הכאב הזה אבל לא..זה נשאר שם וכמעט לא דובר בטיפול וכמה אני מייחל ליום שבו כשאתקלח גם שם לא אזכור את מה שעשה לי.. !! מה נשאר עוד לומר אין עוד מילים הכל רק רגשות כואבים שאינם מרפים מאז ועד היום !! הייתי אמיצה ? באמת לא חשבתי כך באותו הזמן זה פשוט התפרץ ונשאר בלא מענה.. תודה שהתיחסתן אולי היה קשה לקרא אז מתנצלת .... שבת מבורכת יפות שלי בלעדיכן המקום הזה לא כלום..תודה חטולית

19/12/2020 | 19:41 | מאת: מתמודדת

שבוע טוב יקרה! אכן יש זכרונות שמוטבעים ממש עד כדי תחושה ריח וכו'... חבל שזה לא דובר בטיפול.. אולי עוד תעבדי זאת בהמשך שתוכלי להתקלח ושיהיה לך נעים ולא כואב בגוף של עצמך... אכן.. כל החרדה והשיתוק שמרגישים באותו רגע לא נחווה כאומץ אבל בטוחה עכשיו שאת אחרי זה ועם הזמן עוד יותר תצליחי לראות ולהבין שזה היה אמיץ. והעניין שאינך פוגשת בו מעולה כי רק הוצאת אליו את זה ושהוא יתבשל בתקווה לכך, ואת הוצאת מעט מברכת ומנסה להמשיך הלאה. הרי כל סבל שלו לא ישכיח לך.. אז רק להוציא לפעמים זה אולי טוב. ואם זה מה שהרגיש לך באותו רגע,ודאי שזה טוב. אוהבת. מתמודדת.

19/12/2020 | 20:39 | מאת: מכל

שבוע טוב, חבל שלא דובר בטיפול... מאוד מקווה שכן תוכלי לפתוח בטיפול החדש..מקווה שיהיה כבר חדש. חשוב מאוד מאוד לעבד הכל בטיפול על מנת לחיות טוב יותר עם עצמך ולא להיות כאובה כל כך.