בין שפיות לשיגעון... מעבר של חוט דק.

וואי כמה זה קשה להתמודד באמת ולא רק לשרוד ולעבור רגעים קשים... כמה קשה להחזיק כמה קשה לפרוק החוצה את הכאב ששנים למדתי לאגור ואם צף אז להלקות את עצמי בכל ההרס הזה. הרב לנפש. הרס לגוף. השחתה..... ולמה?!?!?! למה?!?!?!? כל כך עצוב. מגיעים ימים שאין לי מושג כבר מה נמוך מזה... בפרט כשיש שפיות... שיש חיים אחרים.... ופתאום למצא את הפינה שלי האישית מאבדת שפיות.... מה קורה איתי?! מה קורה לי?! היכן נאבדתי לעצמי??? בכל אופן, קמתי לדרך חדשה. לנסות להוציא את הכעס והכאב בדרכי יצירה וספורט. אני מאוד מקווה להצליח. מאחלת לכל מתמודדים הנפש באשר הם. לאלו שמרגישים שפויים ונסיבות חייהם מקשה להם את הדרך והם טובעים בין הגלים.. להגיע לתובנות שהגעתי אליהם. ולהצליח ללכת איתם. אני רק בהתחלה. אבל בואו איתי כולכם.. אין חיים אחרים. ואם אתם רוצים לקוות. או להתמודד - נעשה זאת בצורה יעילה. ולא לשרוד את הקושי. אלא ללמוד לחיות. קשה להעביר בכתב את כוונתי. ואני יודעת שאני פחות ספציפית ומדברת בגדול בשל הרגישות בעניין אצלי כעת. מאחלת לכן ולי המון בהצלחה במסע!! מתמודדת

נשמע קשה..יצירה וספורט זה נהדר! מאמינה שתתגברי על כל מכשול. את חזקה. ושתפי, שתפי והוציאי הכל בטיפול. זה חשוב!!!!!

היי מוציאה. אך זה לא קל בכלל. השיח מלא הטריגרים שאני כבר שואלת כמה זה נכון?! כמה זה בריא לדעת לגעת בכאב?! אם זה מוציא ממני מקום כזה נוראי. עכשיו זה שלא נוגעים גם לא מקום טוב. כי זה לא אומר שזה לא קיים ..... בקיצור. מצב לא קל. כמו שאמרתי חוט דק... לא קל גם למטפלים בשלבים כלשהם.. לנו הכי מספיק וצריך להיות אכפת לנו מעצמינו. ולזוז כי אף אחד לא יוכל במקומינו להניע אותנו.. אני ממש נרדמת.... תודה שרשמת. ב"ה היה יום טוב... מלא בעשיה.... טובה ובריאה... אוהבת אותך מתמודדת ומה איתך, חטולית?

זה קשה מאוד!!!!! לגלות תוך כדי...וטריגרים. ברור!!! אך זה עדיף מלחיות עם כאב פנימי שמכרסם.. וזה כדי שאחר כך יהיה יותר קל. בעתיד. וגם יותר קל שמישהו שותף לדרך ואפילו מחזיק לפעמים את התקווה בשבילך. אני מאוד מאמינה בשיתוף הזה בטיפול, במקום בטוח. והלבטים של היה לא היה. קרה לא קרה...מה שחשוב זו ההרגשה שלך!! והגוף זוכר הכל...

מתמודדת אהובה נכון מאוד קו דק מאוד מפריד בין שפיות לשגעון.. כמה נכון וכמה בריא להוציא את הטריגרים שאלה מאוד רגישה לדעתי כי כל אחת יש לה או אין לה את הכוחות לתת להם לצאת החוצה ולהתמודד מולם בכל הכוח כי זה מה שנדרש לעשות או..לוותר.. מהוא בדיוק המקום הנוראי שזה מוציא מימך ? צודקת כשלא נוגעים אומר התעלמות כי שם לתמיד כי זה משאיר צלקות עמוקות בנשמה !! לגבי המטפלים אני לא נכנסת לתוך הנושא הזה כי תפקידם הוא להיות ...ולטפל במטופלים הכי טוב שהם מסוגלים....וזה כבר נתון לכל אחד מהם... וכן בהחלט צריך להיות אכפת לנו מעצמנו ולהזכיר לנו כל הזמן שאם אין אני לי מי לי ? והיום קיבלתי שיחת טלפון מאיכילוב מרפאת כאב שקיבלו את הרצון שלי להחליף רופא וכבר קבעו לי תוד לרופאה אחרת בחודש הבא הופתעתי כי חשבתי שכבר לא יחזרו אלי בגלל המצב וכל פעם יש סגר אין סגר..כלום לא יציב אז הנה שאני כן עושה מהו למעני וגם..כל הזדמנות לצאת מהבית גם ללכת ולהוציא את עצמי מה.4 קירות של הבית ! שמחה שכתבת ועייפות נשמה זו המטרה שלי כדי לישון בלילות.. לגבי יום שלישי כבר אכתוב בנפרד תודה נשמה אהובה. חטלטול חיבוק

זהו, שהגוף אולי זוכר. ודרכי התגובה או ההשלכות שלי. אך לא זוכרת באמת מה היה. ואני נשארת עם כאב מכרסם יותר מעיק וגדול וקשה. כלומר זוכרת חלקי פגיעה מגיל בערך 15. אבל להבנתה של המטפלת יש עוד פגיעה/ואת קדומות יותר מגיל צעיר יותר. אבל אינני זוכרת. לא רק אותם. גם לא את עצמי בכלל בגיל צעיר וקטן ולא נערי וכו'.. מלא חורים. מלא תסכולים. רק להשלים עם זה איכשהו ולהמשיך לחיות.

תודה טולטול על ההתייחסות לכל עניין ממה שרשמתי. המטפלת. העייפות. הכאב וכו'... מאוד הייתי רוצה לדעת כדי לסגור את הנושא. או כדי לעשות בסיס כלשהו אבל רואה שעבורי זה מוציא את כל מלאכי החבלה של הגיהנום.... לא אוכל לפרט. ניסיתי כל פעם. לא הולך לי. אולי זה מנגנון הגנה כלשהו שאם רק אגיע למקום שמכיר את עצמי אני פועלת באוטומט של הרס עצמי.. לא ברור. כואב בעיקר. מפחיד מאוד! זה לא כאב רגיל זה איבוד שפיות. אולי צריך להניח לזה... לנוח. לדעת שיש שם משהו נורא ואני רק אנסה בכל מאודי לטפל בהשלכות על בסיס מעורפל שהיה פגיעה וזהו. בין אם אאמין לזה או לא. בין אם אתן לזה שם כזה או אחר וכו'.... היומיים האחרונים ב"ה היו טובים לי יותר. ומאוד רגועים. ומלאי עשיה וסיפוק. מתפללת שרק אמשיך לעלות על הגלים הטובים. וללמוד איפה קיימים טריגרים שאסור להכנס לשם. זה פתחי גהינום עבורי ממש. ואיפה טריגר קשה אך אפשרי לשרוד אותו. שמחה שפנו אלייך וכבר קבעו לך תור לרופא אחר. ולגבי שלישי, שתפי כשיתאים לך. ליל מנוחה. מתמודדת.

שורדת מתוקה מנסה להזכר מה אותו טריגר שמעלה את כל מלאכי החבלה ואת פתחי הגהינום ונראה לי שאני זוכרת אך מאחר ואת לא מדברת אותו גם אני לא רק מתוך הזדהות עם הכאב שלך תראי ..לא תמיד אפשרי להזכר בהכללל כל מה שקרה ועברת וכן מנגנון ההגנה נמצא שם תמיד להגן עד...שאת תתני לו אישור לצאת לעולם ! כן כמו תינוק שנולד רק בזמנו ולא לפני כן בדרך רגילה.. מתפללת עבורך שתמשיכי בעשיה טובה שעושה לך רק טוב ... הדרך שלך עדין ארוכה אך לא בלתי אפשרית תראי את שאר המתמודדות שכל אחת בדרכה מתמודדת עם השדים שלה ועם כל הקשיים לא מרימות ידיים ואם צריך גם בשלבים אחרים חוזרים להמשך טיפול איתך בלב נשמה חטלטול