לילה טוב...

http://www.tapuz.co.il/Blog/ViewEntry.asp?EntryId=877294 ובנוסף לכך שמחר האזכרה של אמא, ויום ראשון זה יום האם (כבר כמה אירוני זה שהיא בחרה ללכת דווקא יומיים לפני יום האם??) לפני שבוע היו אצלנו שניים מהאחים שלי בסופ"ש.. ובארוחת שישי גיסתי פתאום אמרה "*** (האח הקטן שלא נכח בארוחה) אמר לי כשהתחתנו שאני תספתי את האח הטוב ביותר המשפחה..." טוב, זה לא היה כל כך פתאום אבל אני לא כל כך זוכרת את השיחה במלואה, וזה גם לא ממש משנה.. מה שמשנה זה שאחרי המשפט הזה לא יכולתי לישר מבט לשולחן... וכשעשיתי את זה ופגשתי את בעייניים של אחי האמצעי ידעתי שאנחנו חושבים על אותו דבר.. שאם היא הייתה יודעת מה דברים היא הייתה חושבת אחרת... תמיד כולם חשבו שהוא מלאך... תמיד! כולם! ועכשיו אפילו מי שכבר כן יודע כל כך קשה לו להתמודד עם האמת.. כל כך קשה לו להאמין.. והרבה יותר קשה לו להאמין מי פגע מאשר העובדה שפגעו בכלל.. ואני מבינה אותם האמת, כי הדבר שהכי היה קשה לי להתמודד איתו היה עצם העובדה שזה היה האדם שהכי אהבתי בעולם... לפעמים אני מסתכלת עליו ועדיין לא מאמינה... ולפעמים אני כל כך חרדה שהוא יפגע בעצמו שאני כמעט מרגישה אשמה... בכלל שמתי לב שלאחרונה יש לי חרדות שאנשים יעלמו לי... משהו קצת לא מסתדר ואני כבר חוששת... לדוגמא היום אחי ואבא היו בדרך למרכז ולקח להם מלא זמן להגיע וכשהתקשרנו הם לא ענו, ישר חשבתי על הנורא מכל... לא נרגעתי באמת עד שהתקשרתי שוב והם ענו... אולי זה בגלל האזכרה מחר... חרדת נטישה שכזאת... לא יודעת מה המטרה של כל זה... אין ממש אחת כזו כנראה... אבל הייתי צריכה להוציא את זה קצת... בכל מקרה... כרגע רק מתה מעייפות... אז אני אפרוש בשיא... שבת שלום שתהיה... :-/

אמא מילה ענקית.... דמות שמלווה מעצבת כמו שאמרת מהיותה ומאי היותה היא כל הזמן שם זה חסך גדול שאת צריכה למלות בעצמך.. מחשבות של מה היה קורה.... ואך היו יכולים להיות הדברים אילו הייתה כאן... ויום השנה הוא יום לא פשוט שמעורר ומעצים את הכל... אני חושבת על הסטואציה עם אחייך ..כמה קשה.... רגשות מעורבים ולא פשוטים בכללל אם זאת אני מרגישה שאת מתייחסת אחרת לדברים אני מחזקת אותך על הכל גם על היכולת לשתף ולהתמודד... איתך אידה