אולי זה הדבר שממנו מתחיל הכל..
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
צרכים, דבר כה בסיסי- לכל אדם אנושי. אך לפעמים, שנוצרים חסכים.. הם אותנו מנווטים! ובאופן מסויים- קוטעים את החיים! ואני- שקיבלתי ובורכתי כל כך הרבה פעמים....... שהתמדתי וצלחתי אינספור מכשולים....... - תקועה ב'צרכים' שלא מתאחים. גם כשנוספת בינה ותובנה.. גם כשמתחזקת באמונה.. ומתחזקת הורות באהבה, הקשבה ונתינה.. - הצורך לא התמלא..😔 נדמה, שהעונג הכי גדול עבורי, שיהיה מישהו שמטפח אותי... את הילדה שבי... ולא!! לא! איני רוצה להיות ההורה של עצמי... עוצמת עיניים ומתענגת.. על מחשבה שכה אותי מייסרת.. לכן אותה אני כל פעם הודפת.. אך אליה תמיד חוזרת....... חולמת על 'דמות' וברקע רק צלילים נעימים.. היא מחבקת ומלטפת.. וזה עושה לי טוב מבפנים... ממלא את כל חדרי הלב.. שיש מישהו שאותי כה אוהב.. ואז פוקחת עיניים.. ומבינה דבר או שניים.. להמשיך חייבים... כי לא יהיה מי שאותי ירים.. וסוף טוב הוא רק בסיפורים.. וכך את עצמי אני קורעת.. לאינספור חלקים.. חלקם מתקדמים.. ונאחזים.. חלקם לאחור שואבים.. וחלקם רק למרוד רוצים.. בעצמם הם נלחמים.. כי לאף אחד מהם אין את היכולת.. לרפא משקעים.. יש בי את הקול שיודע שאין לו סיכוי.. שהשלים עם המצוי, אך לא עם הרצוי.. וכך כשהעולם ממשיך להתקדם.. והחיים ממשיכים.. מתקשה אני לעזוב את החסכים, שגורמים לי לאבד את החיים הנותרים....
מתמודדת אהובה את רואה הכל ומבינה הכל.. ובכל זאת נאחזת ב..כלום .. כואב מאוד ילדתי האהובה כואב מאוד מאוד ויחד עם זאת אין לי שום זכות לומר לך עשי כך וכך ולא...זאת וזאת..!! כואבת עימך את כאבך הבלתי מתפשר שאינו מניח לך לחיות את כל שתרצי לחוות ולהרגיש.. כתבת כל כך יפה ממש מקסים כמו שיר ..שמספר את סיפורך שגורם לך לאבד את החיים הנותרים .. האם כך את באמת רוצה את החיים הנותרים שלך ושל ילדייך ?? אוהבת אותך ושולחת חיבוק עוטף עולם שלא יאפשר לך לוותר עלייך חטולית
מתוקה... אל תאבדי תקווה!! את מתמודדת- לעצמך הענקת את השם הזה שלא מוותר! אנחנו בטוח לא מוותרים עלייך! אל תוותרי גם את! מגיע לך להיות אהובה ואני בטוחה שיש מי שאותך אוהב וזקוק לך במיוחד הילדים! איתך בכאב. חיבוק
לא התייאשתי.. זה לא נכתב בזמן הקושי אלא היום, במבט לאחור בעיבוד... זה מה שיצא ממני.. להבין את הכל לקרא את עצמי.. לדעת מה אני כמהה וממה מונעת.. אכן זה לא קל.. אבל אם הייתי שבורה הייתי רושמת טריגר.. אך שוב, כרגע זה לא נכתב בשעה שהייתי כאובה.. יש כאב על המצב.. יש כמיהה.. ומה שרשמתי אמת. אך זה מהסתכלות חיצונית על עצמי.. לא נתתי לי לכאוב באותם רגעים של כתיבה.. זה דווקא שימח אותי ושיחרר ובכל אופן, תודה לשתיכן מהממות שלי.. שהגבתן.. שהכלתן.. מקווה שזה לא הכביד או הדאיג.. מאמצת לי את מילות העידוד והכוח. את החיבוקים והאיחולים.. ובינתיים, לילה טוב ונעים
