לא יודעת למה.... פתאום כתבתי לה...כמה געגוע
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
כמעט שלושה חודשים עברו...געגועים לטיפול ועסוקה מאוד. אז פתאום כתבתי לה עכשיו את זה... ופגישת עדכון מתבקשת אבל אין לי זמן כנראה...אז ד"ש וגעגוע. זה כל מה שכתבתי. יאללה פתאום זה בא....
שלחה חיבוק,גדול..אמרה שאתן סימן כשאוכל להפגש...כנראה שהייתי צריכה לשמוע ולדעת שהדלת פתוחה....וואו געגוע ממש!
מיכלי מאמי רק קחי הכל בסבלנות הכל בסדר הכל נהדר הכל מותר והדלת שם תמיד תהיה פתוחה.. גם כאן איתך מאמי שלי חטולית
תודה מקסימה שאת! אני בסדר ואין שום דבר שמצריך עזרה או פגישה..הגעגוע למשהו כזה שמחזיק ומקבל אותך ללא שיפוטיות ורוגע כזה אין בשום מקום אחר...ומתגעגעת לתחושה הזאת.
מיכלוש מאוד מבינה... וכיף לראותך.. לפעמים זה בהחלט נותן כוח להמשיך.. רק התיזכורת.. הידיעה... צר לי על החברה.. זה עוד יבוא אל תרימי ידיים. איך עם בעלך? מה עם הבן והחברה? איך בעבודה? אוכל.. גם זה ידוע... זה צורך.. גם נפשי.. מאמינה בך שתדעי למנן או להיעזר בדיאטנית כדי להישאר במעקב ולשרוד את תקופת הביניים והחורף שמזמן לאכול והמון.. ;-) כיף לראות אותך מתמודדת
מתמודדת, היי הבן נפרד מהחברה יותר נכון היא ממנו..עדיף. נשארו ידידים.. עם החברה, יש לזה שני צדדים וזה היה ברור שיקח זמן...בינתיים לא ממש מרגישה קרובה כמו שחשבתי שאוכל... ואוכל..וואו. אולי הקור גורם לאכול יותר..אולי החסר בחיבוק וחיזוק כזה של טיפול..שלה..לא יודעת. אבל היה טוב לשמוע ממנה בהודעה. שמרי על עצמך יקירתי.
סופם של דברים להסתדר כנראה... שמחה שהוקל לך עם הרגש האימהי לחברות של הבן. וכן עם עניין ההודעה שהעזת לשלוח וחיממה לך את הלב.. לגבי אוכל.. מובן החיבוק. ונצרך.. שמרי עלייך על ההשלכות.. ונסי גם את בהקשר שלך לנווט את הצורך לדבר יעיל ולא חלילה שתכאבי אח''כ או תהיי מתוסכלת מהתוצאה.. סומכת עלייך יקרה!! ומחבקת
