חברות אמת....
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
היי.. האם יש לכן חברות שאתן משתפות מחוץ לטיפול? לי אין וזה מקשה עליי. ניסינו בטיפול זה לא הלך.. אני יכולה לבד יש לי אותי. מאמינה שיכולה. אבל זה משאיר אותי בודדה. חבל. לא מסוגלת להפתח לחברות. מצחיק כי אני אדם סופר חברותי. מתחברת בקלות. מקשקשת על כל נושא שבעולם אך לא מסוגלת להתחבר ממש. לא מסוגלת לחברה אחת קרובה אלא להרבה רחוקות...באסה. זה לא הושג בטיפול. חשבתי שאולי עכשיו זה יתאפשר כי אולי היא שהייתה אשת הסוד כבר לא תהיה...אך לא מסוגלת. לא יודעת.. חשוב שתמצאו גורמי תמיכה קרובים...עצוב כשאין.
מיכלי אהובה יקרה!!! זה כל כך נצרך.. מבינה את המקום הסודי הזה שהסתיר מכולם.. רק נפתח בטיפול.. אך כעת כאשר שקיבלת חוזקות מעצמך אולי תצליחי לשתף כי אינך במקום המסכן ולא תתני לזה להיות שם אם כי בצורה אחרת- אולי זה מה שחסם אותך? אולי לא? אני גם טיפוס כזה שמסובב עם המון רחוקים.. אך גם הצלחתי לבחור לי קומץ של חברות אמת.. תודה לאל.. זה לא קרה מהר כל כך לאט לאט האמון נפתח והביטחון בהן התבסס עד כדי שיתוף כל כך אינטימי פנימי אמיתי..... בטוחה שאת חושבת על מישהי ופחות יודעת איך לפתוח את זה? שתפי אותי איפה זה נחסם המקום הזה אצלך ואיך ניסיתם לגעת באפשרויות ליזום קשרים כאלו? כמובן במידה ותרצי!!!!! מתמודדת
מתמודדת יקרה, אני לא מדברת רק על דברים אינטימיים ...בכלל...אין לי מישהיא קרובה שאצא לבלות,/ לשבת על קפה אחר צהרים... אני לא מאפשרת כנראה..שוחחנו על זה בטיפול, החסימות בעיקר חוסר אמון באנשים, פחד מקרבה שילעגו לי / ירכלו/ יפגעו בי. כן, זה נובע מפגעה בעבר כמובן...באג שכזה. יש לי שתיים שחשבתי עליהן אבל אחת מאוד עסוקה ויש לה בעיות משלה...ואני מרגישה מעיקה..השנייה לא יודעת פחות מתאימה להתקרב..היא נחמדה אבל כזה כבדהו וחשדהו. ככה אני ,;( , לא מצליחה לשנות. ולאו דווקא שיתוף של סוד או הפגיעה. קודם בכלל שיהיו לי חברות לסתם כייף...גם זה אין. אני לא סומכת. רק על עצמי..מרגישה שכלם ביקורתיים/ רכלנים/ פוגעים או יפגעו וינטשו בפגיעה...זאת שריטה ישנה בגלל שזה קרה לי..הבנתי בטיפול אבל לא להתגבר על התחושה...המטפלת נתנה לי תחושה שהיא לא מבקרת/ תפגע וכו'...וגם אחרי המון המון נסיונות ועניינים בקשר שלנו....באסה.
מיכלי מותק! אני מבינה.. אכן וודאי חשוב קודם כאלו שתוכלי להרגיש איתן כיף ובטוח ולאט לאט אם תרגישי חיבור שמתאים פתיחות זה ממילא יקרה... כואב לשמוע שנפגעת וזה יצר אצלך את המחסום הזה שממש קשה לעוקרו... אני יודעת שזה לא המקום להקביל אבל אולי תשאבי כוח?! הכרתי חברה בתיכון.. ממש התחברנו והיה לנו מקסים יחד.. הרגשתי שהיא אמפתית וכמה והקשר גבר.. פעם שיתפתי אותה בפגיעה שלי.. (היא הראשונה!!!!) ואיכשהו הקשר הזה לאט לאט התפוגג... זה פגע בי קשות... היא לא הגיע לחתונה שלי.. אמרה לי שזה לא קשור אליי אלא משהו אצלה שלא יכול לאפשר את הקשר וכמה שכואב לה זה מה שנאלצת.. כאב לי כי גם לא יכולתי להחזיר את המצב לקדמותו אם השיתוף קשה לה אז לא אשתף אבל היא בחרה להתנתק ועם כל הכאב לא הייתה לי ברירה אלא לשחרר.. תביני זה היה שלב ההתחלתי ששיתפתי והוצאתי מפי על הפגיעה.. נפגעתי קשות ונותרתי לבד ופגועה כפול........ לא רק מהפגיעה המינית אלא גם מאיבוד חברה וגם מאכזבה ששיתפתי וקיבלתי חוסר אמפתיה וריחוק.... היא לא האדם היחיד ממנו חוויתי משבר אמון לאחר שנתתי.. היו עוד כמה בהם נתתי את עצמי והתרסקתי אח''כ... לא ארחיב בדוגמאות כי אחת מספיק . לזכות אותה אחת אומר שהקושי לעכל את כל זה גרם לי לפנות לטיפול.. סיפרתי לחברה ההיא ואז הלכתי מכספי למטפלת ורק אחר כך שיתפתי את אימי................ וכל זה לקח תוך שנה.. בערך סביב גיל19 כדי למנוע המשך פגיעה... כי הוא המשיך לנסות ולבוא אליי....... גם היום שאני נזכרת בזה זה צובט לי בלב... למה שיתפתי.. כדי לומר אני מבינה את הפחד. ומרגישה ומזדהה עם הבגידה באמון... אך עם זאת.... החיים מלמדים שאפשר לקום..ויש חברי אמת... לפעמים אלו שלא חשבנו מתבגרים ככאלה שילכו איתנו את המסע (עם או בלי לדבר על קשיים) כבר עלו לך לראות 2 חברות פוטנציאליות . אל תעשי את החישובים שלהן.. תנסי לראות אם לך זורם!! וממילא אם נעים לכן יחד.. נסי לא לחשוב לה יש את הבעיות שלה והשניה עמוסה.. החיים לימדו אותי ואני קטנה ממך.. שלא תמיד מחשבות אלו נכונות... לכן, תנסי ליזום ותראי בשטח איך המרגש שלך ומה היא טוענת ומשם להתקדם.... איתך יקרה. אולי קל לי להגיד דווקא כי אני צעירה יותר.. ואת מלומדת יותר.. בכל אופן אם ניתן ללמוד מזה.. כדאי לא?! מה את חושבת? מתמודדת
וואו..תודה על השיתוף. את אמיצה ממש!!!! היו לי 2 חברות קרובות רק עד גיל 12, שם חל מפנה של התרחקות כל אחת למקום אחר ואני הסתגרתי עד גיל 18.5 לבד בעצב. פגשתי חברה שלימים היא חברה עד היום מרחוק כלומר היא גרה רחוק בקושי נפגשות והמטפלת אמרה שלכן קל לי יותר לדבר איתה ולשתף כי זה פעם בשנה בערך...כמו "הזר ברכבת" מכירה? שקל לדבר עם זר על דברים אינטימים. בכל מקרה היא היחידה שיודעת שהייתי בטיפול כשהתחלתי, אבל היא לא יודעת פרטים וכמה זמן הייתי בטיפול.. נפגעתי מחברות בגיל 12 מאז לא היו לי קרובות. הרחקתי מעליי..... והלכתי לטיפול רק בגיל קרוב ל40 כך שכנראה יש לזה משמעות חבל שלא כמוך בגיל צעיר....זה היה עוזר יותר.מתנחמת בבעלי ובילדים. טוב שאת זה הצלחתי. ב"ה...ומנסה כל הזמן. היא קראה לי אמיצה כי התעמתתי ובאתי אליה בהרבה אומץ...אז נראה מה יהיה. תודה
דבר נוסף..הפגיעה בגיל מוקדם מתמשך ואז נפסק בבת אחת בגיל 7. שזה ממש מוקדם...וזה היה יותר "משחק" ולא באלימות...ו...ממישהוא הכי קרוב שאפשר. ...לא מאמינה שמשתפת.תודה
היתה לי חברות אמת ..על באמת..כל זמן שגרה קרוב אלי.. אחרי שעברו לגור רחוק..בגלל העצלות של בעלי..הקשר התקרר.. מאוד מבינה את הקושי ליצור עוד קשר אמיתי עם עוד חברה לנפש.. היתה לי עוד אחת ..והיא לא מצאה חן בעיני בעלי..שהכיר אותה כבר שנים..אבל היתה אצלי בבית..כמו בת בית עד שלבעלי נמאס ואמר שלא תבוא יותר..כמעט גירש אותה.. מאז כבר לא יצרתי קשר נוסף.. הוא רוצה אותי רק לעצמו... נכון שזה אנוכי..אבל שלום בית מגיע לפני הכל.. מזדהה לגמרי עם הצורך שתהיה לי חברה כמו םעם ויחד עם זאת..לא רוצה לעבור שוב שיברון לב.. אוהבת אתכן חטולית
חטולית יקרה חבל שבעלך לא אפשר...לפעמים הבעלים לא מתחברים..אצלי הבעיה לא אצלו שלכאורה היה יכול להיות פשוט יותר אבל לא.
בהחלט דבר שמטפלים בו מוקדם יותר השריר פחות תפוס- כמובן מטאפורה... אבל אף פעם לא מאוחר... לפי מה שרשמת את אדם שמוקף אנשים רק עבורך לא מצאת את האחת... החברה בנפש.. הגיע הזמן כנראה פחות היית מסוגלת לתת לזה מקום בטיפול ולכן זה לא צלח.. יש ואנחנו נמצאים בתהליכים שלא מגיע הזמן לדברים אחרים שגם היינו רוצים.. אז הנה את כאן. אחרי טיפול. נגעת בנקודות. הם דוברו. את זוכרת את הפגיעה מהחברות ההם אך גם את מלומדת מנסיון החיים ונהיה לך שריון שלא היה קודם בשל הגיל והנסיון.. אז כעת שהוקל מעט.. ויש את הצורך אצלך וכן את הפנאי צאי לך.. אולי תתחילי הבילויים קצרים... תשאלי את עצמך מה את אוהבת לעשות כמו כוס קפה גלידה חדר בריחה וכד... תקבעי עם החברה שסביבך שנראה לך ותראי עם מי הכי התחברת והעברצ את הזמן בכיף.. לומדים המון במפגש כזה.. על הדיבור על תחומי העניין על הזרימה וכו'.. בטוחה שתופתעי. גם אם יצא לך לעשות דברים ויציאות מעין אלו בעבר.. הפעם יש להן מטרה כלשהי שחבויה וגלויה רק לך.... בהצלחה יקרה!!! אשמח לשיתוף אם תסכימי... ולך חטוליתוש... צר לי שהחברויות שלך הסתימו... ולא בגללך אלא בעלך.. לא ארחיב כי מה שנשמע זה שאת בסדר עם זה.. נכון עושים הרבה למען שלום בית.. גם אני עשיתי מעל ומעבר למען זה.. אך למדתי שיש דבר שנקרא בריאות נפשית.. ולצאת לפעמים עם חברות ושיהיה לך מקום אישי שלך בתוך כל המערכת הזוגיות והבית זה חשוב לא פחות. כמובן שזה לא בצורה שמערערת הכל.. הבית הוא מעל הכל והחברות זה תוספת... לי מה שקרה, שהזוגיות רק כיבתה אותי.. ואני במקום לצאת ולהשתחרר - רק הסתגרתי עבודה בית ואחר כך היו הילדים ובכלל לא היה לי שניה לנשימה.. כי כשישנו רציתי לישון.. וכשהיו ערים הוא לא עזר בשנתיים הראשונות שלהם כמעט בכלל.. והנה הגעתי לימים של מחנק... בימים האחרונים עם כל הקושי, רק יצאתי להליכה עם אימי וחברות לגלידה לים וכד.. כל רגע שיכולתי.. עם כל העייפות ידעתי שאני זקוקה לנשום אוויר אז ברגע שנרדמו והיה לי יכולת יצאתי...... איני יודעת אם באמת אין לך צורך או שממש ביטלת את הצורך הזה.. אולי חברות אמת לא מאסיבית תיתכן? כלומר לא כל הזמן להביא הבית ולא משהו ברמה שהוא יוכל להתעצבן על כך? מה את אומרת??
גמר חתימה טובה, מתמודדת זה נשמע פשוט אבל זה לא בעיקרון יש לי אנשים סביב אך אני לא מרגישה...הבעיה שלי זה הרגש כלפי החברות..אני לא קרובה עם אף אחת. ניסיתי לצאת איתן ההרגשה היא שקובעת...אנסה שוב בגלל החוסן והכלים שנתנו עבורי. נראה. ימים יגידו
