מתמודדת אהובה ויקרה לי 😢
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
קראתי את מה שכתבת על היחסים שלך עם בעלך... כואב לי בנשמה ..כי למרות הכל את עדיין תולה תיקוות בטיפול עם אדם שבכלל לא רוצה להיות חלק אמיתי וכנה בתוך המערכת יחסים הזו שלכם ...כמו שאת מתכוונת שהם יהיו... אבל לא ארפה את ידיך מלנסות ולהמשיך.. ומיכלי די צודקת בדברים שלה.. לא יודעת אם כדאי בכל מחיר להשאר בתוך..כשכל הזמן רק את זו שנלחמת על...והוא.. נכון שבמשפחות כמו שלנו חשוב לילדים לראות אבא כ .אבא..ואמא..כאמא.. אבל כאן הכל מתפספס..וגם את זה הילדים רואים ו..ומרגישים..!! איזה מחיר כבד את משלמת על הנסיון הזה לאחד.. פוגעת בגוף שלך הצעיר אולי למצב שלא תוכלי לתקן.. זיכרון טריגר...(שכתבת) סיוט עלי אדמות ..אייך אפשר ככה ? אייך חיים ככה ? באמת אייך ..נשמע כמו קטע מסרט של היצ'קוק.. הזכרונות שלנו כנפגעות..אומרים שיכולים להטעות אותנו..גם מהפחד...שאולי לא זכרנו נכון ? שאולי ...אבל הכאב האמיתי נמצא שם..ואומר שכן..כך קרה.. והחינוך של הילדים..הכי הכי חשוב ..במיוחד אם ישנם מצבים שגורמים להם להתבלבל...ואם מתעללים בהם נפשית...ועושים מזה כאלו..רק צחקתי..כואב יפתי מאוד כואב.. בהחלט יכול לגרום להם לחוסר איזון !! ופחד שיהפוך לילד שהתעללו בו נפשית...אייך יגדל ? אייך את מתמודדת עם כל זה ועוד לפני שכבר יודעים מה יהיו ההשלכות של כל אלה בעתיד הלא רחוק? מחברת אותך עוד ועוד ברכות אין סופית.. אוהבת אותך ילדתי הנהדרת והאמיצה !! חטולית
מחבקת אותך** תיקון.. חחחח
וגם כתבתי לך ההמשך של הקודם..
אכן לא קל. מצב לא פשוט בכלל!! נותנת תקוות.. אך גם דועכת.. בעצמי.. מצד אחד. אך מצד שני.. אני מגבירה מודעות. חמלה עצמית ועוד דברים שממילא אצטרך לעשותם.. גם אם תהיה זוגיות אחרת.. שאם לא כן "אזמין" לי אותו סוג של זוגיות פוגענית.... במידה ואעבוד על עצמי.. אם גם הוא יבין נרוויח.. אם לא.. באמת ניסיתי ה כ ל! חחח כנראה שכל פעם אני אומרת את זה.. כנראה תמיד יש על מה לעבוד.. אבל לא אוכל להיות בשלב בו אני עבדתי על עצמי שלא מגיע לי להיפגע והוא ימשיך לפגוע.. אז נראה שכאן זה צריך להיעצר ה"לנסות" עוד ועוד..... אכן הילדים מרגישים.. ברור לי.. גם כשיש שקט והם לא יודעים איך לקרא לזה.. הם לא רואים קשר. לא הערכה. לא רוגע. לא ערכים (רק אני אריה אתה חתול וכו'..) מה שמעיד אותי בשאלה.... מה כן יש???? נניח אין זוגיות. מה הקו של הבית שלנו בכלל?! סתם לחיות את החיים?? איך אפשר לשלוח ילדים לעולם הזה שרווי נסיונות בלי כלים? בלי הורים חזקים....?? איך הילד יוכל להישען עלינו כשאין הורים.. יש רק משהו לא ברור... אז נכון אני מכניסה ערכים.. אבל זה לא זה.. צריך דוגמא אישית. אני מדברת על כל הפן הרוחני בין אם ההשקפה בין אם בנ"א לחברו.. השקפה.. כידוע אני עצמי חוטאת בסתר.. נכון הם לא רואים לא יודעים.. אבל איך אני רוצה לבנות ככה בית? והוא.. היה מעניש את הבן שממש אהבתי ללכת איתו לתפילות על כל דבר אמר לו שלא יקח אותו לתפילה.. הוא ישנא את התפילה!!!! אם כיבה את האור כעס עליו ואמר שהשם יעניש אותו... איך הוא רוצה שהבן יהנה וירצה לשמור שבת??? ככה? מפחד העונש? הוא ימרוד בזה!!!!!! ועוד... ואם לא השקפה אלא מידות.. איזה מידות הם רואים? זלזול? אם תעשה לי אעשה לך? איפה מכובדות? איפה רוגע? איפה סמכות הורית? כחלק ממשחקיו איתם תמיד אומר להם כביכול בצחוק "אז אני אגיד אותך לאמא שלי.. סבתא.. היא תיתן לך עונש" איזה קשר הוא בונה להם עם הסבתא למשל? או "אני לא חבר שלך אני חבר רק של אומר שמות של חברים מהגנים שלהם.." הם בוכים.. ומה זה יוצר אצלהם? הבנה שאבא חבר? שאם לא יתנהגו טוב הוא לא שלהם אלא של החברים שלהם... אך זה היה בקטע טוב לא הייתי אומרת.. אבל הם בוכים מזה!!! זה מצחיק רק אותו... והוא ממשיך.. ויודעת מתי לומר את זה... בדיוק כמו הבעיטות... זה משחק עבורו... בקיצור בלבול קשה מאוד. ומכל כיוון זה נראה לא טוב. לא יציב. רומס. ובלי עתיד בטוח לילדים. אבל עדיין נשארת.. וזה רק כי אני פגומה בעצמי....... גם אם יותר טובה ממנו בהרבה. אבל הנפש פגועה.. מהפגיעה עם הגיס.. מההשלכות.. מבעלי.. מהגוף.. 😣😣😣😣😣😣 ולגבי הזיכרון.. כשהזיכרון בא אז נזכרת. גם אם לא בכל הנקודות אבל מספיק כדי לזכור שזה היה. לא זכור לי שחוויתי זאת הרבה פעמים.. כלומר אני אכן מחקתי הרוב מהפגיעה.. אבל לא נזכרתי 'כך פתאום' כפי שקרה בחודשים האחרונים בהם 2 דברים עלו פתאום כך לזיכרון.. כלומר היה מי שיזכיר.. לקח זמן ופתאום זה עלה.. ברור יותר.. כאילו לחצו על מתג... זה הזוי.....!! לפי התגובות שלכן.. מבינה שאתן לא חוויתן דבר כזה..... העניין עם המפתח של החדר הזכיר את המפתח שזרק. העניין עם האלימות שצריכה להיפסק ואני אמורה לומר לו זאת מול המטפלת (עוד בזמן שהגיע) הפחיד אותי והביא את ההקבלה לזמן בו אימי הייתה אמורה לעצור את הפגיעה.. ההקבלה; חדר.. אני.. "אלימות" מינית אז פיזית ורגשית היום.. ומי שאמור לעשות סטופ לכך: מטפלת היום, אמא אז.. והשני המקרים.. פחד שיתק אותי. ועד שהבנתי למה אני פוחדת כלומר כל ההקבלה הזו.. הוא החליט לא להגיע יותר לטיפול ושוב נמנע מגורם שלישי למנוע את הכאב הגדול הזה...... אבל עכשיו הלכנו למישהי שהוא בחר. העליתי שם הכל. היא חדשה.. לא מכירה את כל הסיפור וכל מי שחדש ירצה להראות שמצליח לעשות משהו זה יעשה לו מוניטין טוב... הגעתי אליה עם אגרופים.. מלאה בכעס וזעם.. חבל לי שהיא תחשוב שאני הקשה שמונעת שלום. אבל אני לא הייתי כך. אף פעם. וגם כעת מניחה שארגע.. פשוט אני כל כך רוצה את הסליחה.. סליחה מהלב.. רק כך אוכל לדעת שאפשר לקום.. אם הוא לא מבין בכלל שום דבר ועדיין רוצה להפיל הכל עליי... מה יעזור שאסלח לו ושאנסה שוב להקים את הנישואים האלו...?!?! היא רק הקשיבה.. לא מתכוונת לקחת שום צד. זה מבחינתי היה קצר כי היא רצתה רקע על הוריי הוריו חיינו כרווקים והזיווג שלנו מה ראינו טוב אחד בשני סיפרתי על הפגיעה.. והיא קצת חפרה לי.. ולא היה לי נוח עם זה כי מה הקשר.?! ולהיפך!!!!! הייתי מוכנה לעשות בשבילו הכל!!!!!!! דווקא בגלל הפגיעה.. והוא ניצל זאת לרעה ורמס אותי עד שאני מרגישה 0... למה?? כי נפגעתי אז מותר?!?! אמרתי לה זאת.. ממש באתי עם אגרופים.. חח זה נשמע כאילו צווחתי- לא. פשוט אני לא רגילה להתנגד נחרצות.. אני בדרכ מסכימה לקבל מה עליי לעשות כדי שיהיה טוב ולקחת אשמה לתיקון גם אם לא נאמר לי אני עושה זאת לעצמי...... מה שהיא הגיבה זה ההדגשה שבאתי עם אשמה עוד קודם לנישואין. וזה החלק שלי. חזרנו הבית כשהפעם אני לא רוצה לדבר איתו.. כעסתי.. עלה בי זעם.. להבין שהוא מתאכזר אליי.. מה עשיתי לו????? על כל מיני דברים יכל לתרץ והייתי משתגעת אבל לא מצליחה להסביר לו.. כאן הוא נועל אותי בחוץ.. ולמה? כדי שלא אפריע לו לישון יש לו עבודה... ממתי אני מפריעה לו?!?! כל הזמן אני מאפשרת לו לישון ולנוח צהריים ואף לוקחת את הילדים שלא יפריעו.... אני??????????? הרי זה ברור כי כעס על שלא הגעתי מהארוע. אז ככה להתאכזר??? זה מגעיל! המטפלת הצליחה לעורר בי את הכעס הזה.. כי כל הזמן אני אומרת הוא אדם טוב רק חסר לו מודעות וכו'... אמרה גם אם יאמר שדואג לך.. לנעול אותך בחוץ זו דאגה?! זה כמו שיגיד שעכשיו חורף.... אז מה אם אומר?!....... ככל שדברה והביאה לי דוגמאות.. עלו לי לבד דוגמאות.. וכעס.. הרבה הרבה כעס!!!!! ארוך מידיי... אסיים, בשבועיים הבאים כל אחד בנפרד ואז יחד.. תהליך ארוך.... מקווה לטוב!! תודה רבה!! מתמודדת
וואו..טוב שהוצאת כעסים! וטוב שהולכים לטיפול. היא צריכה להבין. היא לא מכירה אתכם...תני לה זמן להכיר. ותמשיכי בטיפול לבד! סה חשוב! בהצלחה
יצא מה שיצא..העיקר שהכל יצא . וטוב שיצא כי פחות מחניק עכשיו בראש ובנשמה אם את מרגישה שהמטפלת הזו לא מתאימה כשאתן לבד דברי איתה גם על מה שהכל עולה ומעורר בך... חשוב שתדברי את מה שעולה..גם אם את חושבת שהיא לא מספיק קשובה לך.. אז מבינה שהטיפול עם המטפלת בקודמת הסתיים..ואייך סיימת איתה את הטיפול ?? המון המון הבנות קשות הגעת אליהן..אבל הגעת וזנ חשוב מאוד כדי לעשות ... רגע חושבים או..אני ממשיכה את המסע הזה על כל מה שהוא מביא איתו...ויהי מה !! החלטות קשות ?? או ... אוהבת אותך יפה שלי ביי בנתיים
אני ממשיכה עם המטפלת שלי.. בלי שידע.. אימי תומכת בי גם כלכלית לעניין זה. זה לא מובן מאליו כלל!!!!!!!!! אצל המטפלת המשותפת יהיה לי מפגש מחר.. אישי.. ושבוע הבא שלו איתה באופן אישי ואז שנינו יחד שוב... נראה איך מתקדם.. בינתיים עדיין אין שום דיבור בינינו.. כמו שני זרים. גם לא דיבור על הילדים. כלום! רק התכתבות אם צריך... הרי אמר אל תפני אליי פרונטלית... ומאז לא פנה הוא... אז גם אני לא. אני יכולה להתקפל גם הפעם... אבל למה לי??? לאיזה חיים אחזיר את המצב? מה ישתנה? הרי הוא מחכה שאתקפל.. הוא לא מבין את טעותו... מנצלת את הזמן לחשוב... לחשוב הרבה.. לא אגו.. אני הכי יודעת ומורגלת בלכופף ראש... הלזה יקרא חיים? חיי זוגיות? חיי משפחה? ..............
חטולית יקרה!! כתבת בדיוק את הקולות... אבל עדיין אין החלטות... נקרעת בין המחשבות.. פעם לפה ופעם לפה מושכות... על הילדים וטובתם.. על עצמי איתם.. על להישאר.. האם זה יתאפשר?! על חיים.. על תקומה.. על צמיחה ועל שמחה.. יצא חרוזים.. בלי הרבה מחשבה.. טוב שעוד לכתוב אני יכולה.. אני עדיין עם המטפלת שלי.. הוא לא יודע זאת... תודה על המילים המכילות באהבה, מתמודדת
