זיכרון............ טריגר. האם מוכר?
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
"פתאום" נזכרתי.... לא במדוייק.. לא את הפרטים.. לא מה הנושא... רק חלק... נזכרתי שהייתה עוד פעם של נעילת דלת חדר השינה... זה היה באור יום... נזכרתי שכנראה אני זו שנעלתי.. התחושות שרציתי להיות לבד... אמרתי לו.. כי נפגעתי ממנו.. לא זוכרת למה.. רק שהציק לי.. וזה שיגע אותי רציתי לברוח.. הוא רדף אחריי... דרש שאפתח.. בתחילה התמהמהתי.. לא זוכרת את המילים שאמר.. או אם דפק חזק ופחדתי... זוכרת שבסוף פתחתי.. ואמרתי לו אני רוצה להיות לבד... הוא אמר תהיי לבד.. אל תנעלי... לקח את המפתח וזרק מהחלון....... אני זוכרת מאיזה חלון זה היה... אני זוכרת או חושבת שהוא רדף אחריי ועשה את כל זה כי רצה להשלים אולי אך נורא כעסתי עליו שלא יכולתי לראות אותו... זוכרת את המסביב.. לא זוכרת מה קרה.. או מתי בדיוק זה היה. זוכרת את הבית... לא יודעת אם או איפה היו הילדים... ואם אני זוכרת את הבית אז זה אמור להיות שזה היה בתווך של ה5 שנים האחרונות... או בהריון של הבן.. או לאחר שנולד והוא בן 4.. אם היו שני הילדים? זוכרת שניסיתי לברוח לאמבטיה ולהינעל שם.. והוא הלך אחריי לשם... זהו... לא זוכרת איך זה הסתיים.. מה מי מו... איך נזכרתי בזה? למה דווקא עכשיו? למה לא 'נזכרתי' קודם.. איך אני יכולה להמשיך ככה כשהזיכרון כל כך מתעתע?????? איך אפשר לסמוך עליי???? אני זקוקה לו כדי להיזכר בזה...... כמו גם להבדיל.. אני "זקוקה" לבעל של אחותי להזכיר לי מה היה לאורך הפגיעה..... שבה אני זוכרת מקרים.. פלאשים.. אימי הזכירה לי חלק לא מזמן שלא זכרתי.. רק כשאמרה בסוף השיחה "ואז אמרת לי שהגיס הגיע" כאילו בום היא הביאה לי את הזיכרון... על המאורע ההוא.... כאילו לחצה על המתג וזה חזר לזיכרון שלי.. כך גם הרגע.. איך חיים ככה???????? אם אני לא הייתי אני.. איך הייתי מאמינה לי? אמרתי שאכתוב.. כדי שלא אשכח שוב... לא יודעת אם זה הגיוני.. אולי תחשבו כבר שאני מדומיינת.. איך זה הגיוני.... אבל זו האמת.. וזה מה שקורה לי. שונאת את זה. שונאת את עצמי. מסכנים ילדיי.... איך אפשר לעצור את הגלגל... נדמה שאין אפשר... מה כן ניתן לעשות?!?! ש ב ו ר ה
לפני כשנה או שנתיים כבר לא יודעת.. אצטרך לשאול את אימי מתי זה היה.. שיכפלתי מפתח של הדירה להוריי.. שיהיה רזרבה למקרה שצריך... בחנות ראיתי את מפתח 0 זהו המפתח של חדר השינה.. התלבטתי אם לקנות או לא. לבסוף קניתי. לא זכור לי שבכלל עלו לי התחושות שאני כותבת כאן של כל המהלך שזרק את המפתח... ידעתי רק שאין מפתח. והתלבטתי אם יש בו צורך וכדאי לקנות......
את יודעת שזכרון מתעתע בנו. במיוחד בנפגעות! לכן הרגשות הם החשובים! וכנראה שהיה משהו קשה ולכן את לא ממש זוכרת. מאמינה שתזכרי, אבל זה לא מה שמשנה כרגע. מה שמשנה זה שלא יתעלל בך יותר!! או בילדייך. וטוב שאת מחנכת אותם לומר כשלא נעים! יישר כח לגבי שבת..אני שומרת שבת לכן לא כותבת בשבתות..תעשי איך שאת מרגישה. לא אומר לך לשמור שבת. את מבולבלת כרגע וקשה..אז מקווה בשבילך שיהיה פחות קשה.
מיכל יקרה!! שבוע מבורך.. מכבדת מאוד את היותך שומרת שבת... גם אני אמורה להיות כך.... מתפללת לאיזון.. אכן.. מנסה כל הזמן ללמד אותם ולהרגילם לכך... אבל במיוחד הבן חווה שוני הרי אומר לאביו דיי והוא לא מפסיק.. מה לומד מזה?! שיש קרע בין ההורים. אחד אומר כך אחד אחרת.. שכשרוצים צריך לדחוף.. לקחת בכוח.. או להמשיך לעשות מה שנחמד לנו ... מנסה למרות האבא להנחיל משהו אחר..... הלוואי והילד לא יתבלבל... ויכוון לדרך נכונה ונעימה. מפחיד אותי לחשוב על אפשרות חלילה שאהיה אמא לבן מתעלל... (שלא תהיה לו רגישות לזולת) או חלילה וחס לעוד דור של נפגעים..... שפוחדים לספר.. שיהיה קל לנצל אותם.. חלילה!!!!! שבוע מבורך מתמודדת
