טריגר.. ולמרות מה שכתוב.. יש מעט הקלה..

נפש מעונה! כאב שנערם בערימה, שרק גדלה... והשתיקה כבר גדלה.... נפש מרוקנת! מבקשת נחמה.. מזור.. רפואה.. קפואה. האם אבדה תקווה?! נפש בוכיה! מונחת כגביה.. בעולם של עשיה. מתפקדת בגבורה! עם נפש שבורה... מאוכזבת. מרוקנת. והרכבת דוהרת. לא חומלת. לא עוצרת... לאסוף את השברים, רסיסי חיים.. השמחים.. הטובים.. שמעט זכורים.... שהיו עד אותם רגעים, בהם השתנו חיי לעולמים.... ואז.. הזיכרון עמום. ועל חיי מרחף איום. שלא יעלם גם אם יהיה "כתב אישום" כי בנפשי - מום... אבדה שמחת החיים.. אבדו הגבולות.. שארית הכוחות.. והמטרות.. מה הטעם להמשיך לחיות, בידיעה שיש שני עולמות!! ואין כוח להמשיך לבנות... עיניים כבויות, לשקוע רוצות... להרפות... זכיתי! ולי 2 אוצרות, מפז יקרות!! נותנות כוחות.. את הלב מפעילות.. מחזירות פעימות... כמה אני אשמה?! כמה ההשלכות הם בעצם בחירה?! האם בשבילם אמצא עוד כוחות.. לשנות...?! מלאה בדאגות.. על הבאות.... בהתחשב בנסיבות... מה עליי לעשות?! גלי החיים.... סוערים.. סוחפים.. לא מרפים... מכל הכיוונים. גם הלא צפויים.... חונקים. ממוטטים..... ושוב אני.. עירומה כביום היוולדי.. לבד. בוכה על מה שאבד. לעד. "השלמה" עוד מילה יפה.... להתחלת מציאות חדשה.... אז, איך מתקדמים, כשכל הכוחות מופנים, להסתיר ולשרוד.. לעבוד וללמוד.. בתפקוד גבוהה מאוד..??? הנפש חולה.... מחלה איומה!!! האם רק אני מבחינה?! שמשהו השתנה!! וקיימת דעיכה... מאחורי המסיכה...???? אילמות.. בדידות.. כבדות.. עייפות.. אין מטרות! בלי מסגרות! שאיפות מצטמצמות... וגם הן, למימוש לא ניתנות... תגידו לי איך מכאן קמים - באמת לחיות???

רק בזכות שני האוצרות שאליך עינים נושאות וידך המכוונת בחום ואהבה שבמקום אחר לא תימצא ועינים כבויות מטאטאים עם מראות של שני הילומים.. שלך הם פרי נשמתך המעונה והדוויה שבצחוקם המתגלגל מחזירים אותך לחיות..למענם אכן כן... חיבוק חם ואוהב עד אליך ילדתי האהובה ליל מנוחה

לא סתם בחרת בשם הזה אז ....מתמודדת עם מה שבא את תצליחי אני בטוחה בזה יש בך כל כך הרבה ואת מדהימה ....ולחיות ולא לשרוד כל רגע זה תהליך .... שנים הייתי במקום שורד היום אני יכולה לומר לך שאני חיה חיים מלאים עשירים בתוכן ...ויש רגעים של נפילה ושל קושי ובכל זאת .... מאמינה עד מאוד שבטיפול טוב ומוצלח אפשר להציל את החיים האלה ....הם לא יחזרו להיות בלי הפגיעה אבל הם יהיו לצד הפגיעה והיא תהייה הרבה פחות חודרת בכל רגע. . ועדין בחיים לא תצמח לנו רגל חדשה ..זה עצוב זה קשה וכואב ....אבל ברגעים כאלה מאוד עוזר לשים את כל המכלול בפרספקטיבה...יש לך המון בחיים האלה אל תוותרי עליהם ....אוהבת מליונים

רק לבכות....... לראות הכל.. נאבד... לחשוש מעתיד שבהווה ניתן לפעול.. אבל לא יכולה... כבולה מרגישה אילמת.. למרות כל המילים ... האילמות משתקת קידום.... לא מצליחה לדבר מה שצריך.. נכנסתי למתכונת הרס עצמי.... ומי יודע איך יוצאים מזה......... אכן.. בשבילם.... אבל אני דועכת.... אין לי את עצמי לתת להם..... אז מתפקדת. ומתעסקת בפנים... שלולי הדעיכה... יכולתי יותר. מגיע להם יותר.

רוצה לקוות.... שגם חיי יהיו לצד. או יתעלו בזכות.... כך או כך.. אכן מתמודדת.. אין לי משהו אחר לעשות... גם בנפילות.. זה חלק מההתמודדות.. אומנם חלק לא נעים.... אבל חלק מהתהליך. וכנראה שנגזר עליי... ליפול.. להתרסק.. כדי לקום שוב....... לא יודעת. תודה על עידוד ותקווה....

שאת מדברת את ההרס הזה בטיפול את חייבת לפני הכל לשמור עלייך חיבוק

מתמודדת יקרה! זה קשה להיות בשני עולמות... האם הבנתי נכון שאתם חרדים ואת לא שומרת שבת בסתר?? גן זה שני עולמות. קשה ממש. הרס עצמי..הייתי בכל זה. מניסיון טוב שאת כותבת...וטיפול להביא הכל לטיפול..כל כך חשוב!!! אני כלל לא האמנתי שאפשרי ותראי איפה אני היום!! אביב כתבה כל כך נכון! להרפא לגמריי זה לא נכון לומר אבל כן, ללמוד לחיות לצד.. איתך, מיכל.

אכן מיכלי... כולי קצוות.. כתבתי.. ומחקתי.... אולי הפירוט במדיה החשופה מסוכן לזה.... אסתפק באמירה שאני חיה קצוות כמעט בכל תחום... וכן זה קשה מאוד. שמחה שאת במקום זה. ואני... מקווה להגיע אל החיים... (לצד או לאחר ההחלמה)