מתמודדת אהובה שלי.

הרגע ניכנסתי קראתי אותך אהובה את כל כך לא מכאיבה להפך לראות נשים שנפגעו שהצליחו לעשות בליבם את התהליך הזה מעורר תקווה ואמונה שזה אפשרי . מורכב נושא אמא אצלי בהזדמנות אולי יהיה לי כוח להסביר . עדין יש פנטזיה שאמא תהיי אמא אמיתית פעם מה שלא יקרה לעולם. מי שכותבת כך זאת נערה צעירה וכן היא מלאת כאב .שאני מבינה אותו אבל לא מרגישה אותו יחי הניתוק ..😀😁😂 ברור שמה שנכתב על ידי או חלקי מגיע לטיפול .. תודה יקרה על המחשבה שהשקעת בי .. אוהבת חיבוק עוטף לכולך

בוחרת שלי!!!!!! שמחה לשמוע שזה לא ציער אותך אלא נתן אולי תקווה.. גם אם היא עצומה ונראים רחוקה בהקשר לאימך.... במידה ותרגישי צורך/ יכולת.. פה (ובעצם בכל מקום שתבחרי) בשביל להקשיב... מעניינת אותי 'אותה נערה צעירה כאובה'.. אוהבת אותה. מחבקת הכי קרוב ללב..... שמחה שאת מצליחה להביא את הדברים הכתובים גם לטיפול.... זה כל כך חשוב.... אוהבת, מתמודדת

אמא אין סיכוי ....זאת פנטזיה אבודה ...אבל זה תהליך ..בסוף כל חלקיי יקבלו שאין לזה סיכוי ...ויקבלו את זה שאמא לא תאהב אותנו כמו שהם רוצים ...

😣 אמא.... או אמא....... האם הריחוק עוזר לקבלה של עובדה זו? למשל... גם אני עוברת עם אימי... אנסה לשתף.. לא יודעת כמה יהיה לי כוח... אתחיל.. מאז שאמרתי לה (דרך הטיפול) מה שקורה.... היא אומנם האמינה.. (אולי.. לא יודעת עד כמה) אך מעולם לא דיברה זאת. מעולם לא חיבקה. רק הייתה פאסיבית.. הקשר עם אחותי נותק. היא אפילו לא ידעה למה.. חשבה שזה בגלל שלא אוהבים את בעלה.. כי מאז ומתמיד היה איתו בעיות.. בלי קשר אליי... וכך עברו השנים.. מאז שאמרתי כל כך הייתי זקוקה לה.. וכחלק דפוק בי.. בעצם פגעתי בעצמי כדי שתשים לב.. כמו בשנים של הפגיעה הפסקתי לאכול.. כך לאחר מכן היה גברים.. והרבה מרד.. שמה שיכל אולי היה לעצור הכל זה.. חום וחיבוקים וכאב שלה או דיבור............ לא חשוב.. עברתי המון אז. למדתי שמאימי לא אוכל לקבל מה שאני רוצה. למדתי לשחרר כי הגעתי לשלב שאני מתדרדרת רק כי אני צריכה תשומת לב של אמא ומנסה לקבלו במקומות... שלא רק שלא נותנים.. אלא גם מדרדרים.. פוגעים.... הורסים את הנפש... .......... גם היום.. חזר הקשר עם האחות.. היה את החתונה... אין לי כוח לפרט.. קצת פירטתי כשכתבתי על כך... היה מה שקרה עם הדודה.. וגם באותו חמישי... מה שכתבתי לא מזמן... אותו חמישי הרג אותי....... האחות אירגנה מסיבה לאימי.. הזמינה את האחים.. אותי לא.. בטענה שאני הייתי במסיבה (והם לא הגיעו כל אחד מסיבותיו) אני זו שצריכה להיות מנודה?????? כי אני הייתי כשהם לא היו ואימי רצתה שיבואו????? לא חשוב, ממילא לא הייתי הולכת כי זה האחים ובני הזוג.. וגם הוא היה.. אז לא הייתי הולכת ממילא. אבל זה כל כך פגע. במיוחד שאיני כאילו הסתירה זאת ממני. לא טורחת אף פעם להתקשר ולשאול איך אני.. לומר שלא היה לה שלם לראות אותו ואותי לא.... שאני בליבה... וכו'... אחי, שלח לי תמונות.... מה הוא חשב??? שאם אני חסרה לפחות אתענג על התמונות... שיעשה לי טוב לראות אותו כחלק מהמשפחה??? הכל מורכב כי.. אנחנו לא ככ משפחה מאוחדת.. ופתאום.. כולם התאחדו ועושים משהו לא שגרתי להרים לאימי על איזה מעגל שבשגרה... הביאו לה גביע.. תעודת הצטיינות ואף חתמו עליו.. כל ילד.. וצילמו זאת.. ואני.... יפה בכלל שרשמו איתך שמי... אבל לחתום?? כדי להראות שהמקום שלי חסר?????? הסיבות לא התקשרו... בעצם לאף אחד לא אכפת. החיים זורמים... ומקווים שגם אני אזרום.. מתישהו.... במקרה זה רק הדהד לי המשפט מאז...... אמרתי לו בקול רועד.. במקום שאני אהיה אתה לא תימצא. הוא הגיב.. אני שם עלייך 🖕 ואני אהיה גם אהיה. לימים.... הוא צדק. הוא נמצא. אני הולכת. הוא מרגיש חופשי לשיר.. ללכת. לדבר עם כולם. אני מתכווצת. אכולה. ובעצם מנדה את עצמי.. מכל משפחתי. מאלו שיודעים ושותקים. מאלו שלא יודעים ו"לא אכפת" להם.. מכולם...... כועסת.... פגועה..... זה היה הקש ששבר את גב הגמל לימים האחרונים שעברו עליי (חמישי שעבר) ... אשתף אולי כשיוקל לי.. (בכל אופן זה לא קשור לעניין 'אמא' לכרגע..) העזתי ושיתפתי את אימי שקשה לי... היא איחלה לי רפואה שלמה. זהו. העזתי שוב אחרי כמה ימים לשתף אותה בכאב (זה היה בכתב) אך היא בחרה לשתוק.... ואני בתגובה אוטומטית אמרתי לא חשוב יהיה בסדר.. והיא מאמצת את המשפט ומעדיפה את זה מאשר להיות בכאב הזה.... אני כועסת עליה. מאוד. מורכב בכלל לכתוב את השתלשלות העניינים כי זה לא מתאר את כל הניואנסים של השלבים...... בוחרת לא להכאיב לה יותר. כי ברור לי שקשה לה עם זה והיא לא יודעת להתמודד. היא אישה חזקה. ומתמודדת מול מלא דברים. ואם זה היה קורה לאנשים חיצוניים היו מקבלים את הנחמה. והעיקביות... אבל שזה קורה לבת שלה. האהובה. ואני והיא מאוד מחוברות. היא לא יכולה להיות רגשית. היא מתנתקת. או אומרת מילים שכליות כמה צריך להתקדם וכו'... אני דומה לה. אבל גם שונה. שיתפתי פה פעם על מה שרשמתי לה לאחר החתונה? לא הראיתי לה מעולם. אבל רשמתי.... לעצמי.. לפרוק משהו..... ממשיכה לדבר איתה כי אני אוהבת אותה. פגועה ממנה. וכואבת אז כשקשה לי אני לוקחת לעצמי את הזמן לכאוב את חסרונה... ולדעת שמה שאני צריכה היא לא יכולה לתת.... בוחרת שלי!! שיתפתי אולי בזכותך... כל מקרה לגופו. ויכול להיות שזה בכלל לא דומה לשלך..... רק שואלת את השאלה שפתחתי בה.. האם להתנתק ולהתרחק יעזור לחלקים שלנו לקבל את העובדה שאמא לעולם לא תהיה כפי שהם רוצים או שאפשר לנסות לקבל מעט גם אם זה בדברים אחרים מאמא... ולהבין שחלק גדול היא לא יכולה למלא...?? לשם השאלה שיתפתי מהחוויה שלי אם כי זה טרי ואין לי עדיין מענה. נכון לימים אלו עדיין לא מדברת איתה.(רגילה לדבר איתה יום יום.. לברר השלימה וכו'.. השבוע רק כתבתי לה..בוקר טוב.. בהצלחה שהיא התקשרה לברר משהו עניתי לה ובזה הסתיימה השיחה..) זה קשה. כי אני עוברת קושי וממילא היא לא עוזרת בו אז חבל להתאכזב. שאקבל כוח אחזור לדבר איתה.. רגיל.. כי ככה קל לדבר איתי.. כש"הכל" בסדר....... 😒חותמת בכאב..... ובחיבוק אוהב מתמודדת

מעגל שסגרה.. הגיסות... ועוד מילים שהשתנו... אוף... מקווה שיהיה מובן איכשהו....

שזו אביב........ אביבוש יקרה שלי... שולחת לך חיבוק אוהב.... 22 הכוונה לגיל?

ואחר כך כאן .....וכן משהו התחבר לי בלב ואני אביב ובוחרת ובעיקר בוחרת להיות אביבית 😊 ואוף יקרה כמה כאב וכן זה כל כך דומה.... ואין לי תשובות כי גם אני עדין בקשר ובכאב ...עצוב זה לא צריך להיות ככה שנשלם את המחיר...חיבוק אוהב

אוהבת אותך

שם, את מתכוונת בפורום הקודם? אם כך, מרגישה אותך מאוד. יודעת את התיסכול שזה מביא... אמא.... אני קצת התחלתי לגעת בזה.. זה אכן לא צריך להיות כך. ממש לא. אבל היום בשונה מהעבר נלמד לנתב אחרת את הדברים... גם אם כעת אני הבוחרת ללכת.. ולנדות עצמי מארועים משפחתיים... אני בתהליך שלומדים להרגיש.. לכאוב.. לראות שזה לא בסדר....פעם גם זה לא היה.. נכנעתי לטישטוש וניסיתי לטשטשו בעצמי.... היום אני נוכחת לראות שאי אפשר. וצריך לכאוב. ולכעוס.. בדיוק כמו שכתבת.... אז אני עוד לא יודעת על מי בדיוק אני כועסת... הכעס מתפזר.. ושוב בחלק מהמקרים אני פוגעת בעצמי.... בסופו של יום.... כי כולם בעצם בצד.... ולא באמת איתי....... הוא מתפזר עוד הרבה כנראה. וגם על כאלו שמגיע לכעוס עליהם... זה באמת לא בסדר שאימי התנהגה כך. גם אם היא לא יודעת מה לעשות. אני לומדת את זה..... כרגע רק כותבת מה שהמטפלת אמרה. שביטאה מה שאני הרגשתי... נתנה לזה מילים.... אם זה עוזר לך השיתוף.. כיוון שאולי קצת זה דומה... אז אני שמחה ששיתפתי..... ולגבי אביבי... לי זה לא משנה.. אוהבת את כולן.. כולך...😍