חטוליתוש ומתמודדת יקרות...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
תודה על הדאגה...יש כנראה משהו שגורם לבוחרת ולי להגיב ככה...לא יודעת. בכל אופן מצטערת על החלק שלי ותודה לכן שאתן מזכירות שאנחנו פה אחת בשביל השנייה...עוברת כל מיני כמו כולכן..כרגע זה בהשגחה ובעזרה מתאימה וגם לא אוהבת לחשוף פרטים אישיים יותר מידיי בפורום שכל אחד יכול לקרוא....אז יודעת שאתן כאן וזה מספיק לבינתיים. שלכן, מיכל. והכאבים..נו, מתרגלים. מקווה חטולית שכדורים ופזיותרפיה יעזרו. יש כדורים לדלקת.. וגם שאמך תתאושש...ואתן צודקות. אמרתי שאכנס כשארצה אז סתם אולי משאלה כזו לא ראלית שיבינו כשנעדרים מפה...תודה
מיכלי.. האם ההתמודדות בכלל תיגמר מתישהו??... כל כך מתיש לפעמים... שמחה לשמוע שיש סבבך אנשים בעולם האמיתי.. (כך כתבת באחת ההודעות האחרונות אם אני זוכרת נכון..) זה כל כך חשוב. מעבר לעולם הפורום, הויראלי.. שמחה גם לשמוע שרשמת שאת בהשגחה המתאימה לך. את כל כך צודקת.. מרגישה זאת על עצמי.. לפעמים כל כך מרגיש עמוס שאין כוח לכתוב או לומר.. אבל כל כך רוצים שעשינו לב... שחסרנו.. שחושבים עלינו.... וגם אם אנו הודפים אחרים.. עדיין בתוך תוכנו אנו רוצים שיבואו.. אפילו לאחר זמן.. הכאב בא והולך?? לפחות מידי פעם יש הפוגה?? מקווה שהכאב לא עוצמתי כל הזמן... אחרת איך אפשר להתרגל??? חיבוק אם מתאים אוהבת ומקווה לטוב.... אולי הוא יגיע.. מה שבטוח שאנו בדרך הנכונה.. לא נופלות.. עושות מה שניתן כדי להתקדם ולצלוח את הקשיים.... שלך, מתמודדת
מתמודדת יקרה! כמה כח יש למילים...את מקסימה!!! ממש עודדת אותי עכשיו.ב"ה נשואה ויד ילדים זה מה שבעיקר מחזיק ועוזר...הטיפול כמובן. וכאבים..בא והולך..כרגע בסדר. לא ברמה נוראית..תודה יקרה.
מיכלי מתוקה! כל כך שמחה שזה נגע בך... שמחה שהרגשת שהמילים יצאו מהלב.. וכשהרגשתי אותך.. גם אני חווה זאת ממש... נישואים וילדים.. זה מדהים. מדהים שהצלחנו בכלל, נכון?! אבל לפעמים זה כל כך קשה.... כשאצליח אשתף קצת.... כל כך מקווה להגיע לזה... להוציא את ההתמודדות הקשה הזו על דף או משהו.. כלשהו..... מקווה שהזוגיות בנישואין טובה לך. קשובה. מכילה. מסייעת ומעודדת. הילדים נותנים המון כוח. גם מצריכים הרבה כוח ותיפקוד גבוהה..... לא תמיד זה קל. וההתמודדות ממש רגע רגע.. למשל, יצא שבשישי האחרון קבעו מסיבות סיום לשני ילדיי.. באותו יום. המזל שזה יצא בשעות אחד אחרי השניה.. זה לא באותו מקום אז הייתי צריכה לרוץ מאחד לשני... בחמישי שקדם, קרה הקש ששבר אותי לחלוטין.. אם לפני כן היה דיכאון אז בחמישי הגעתי לבכי והייתי מיואשת לחלוטין. בלי אופק..... בקרשים ממש. כמובן רק אני יודעת מה עובר עליי בלי יכולת שיתוף (כן.. בלי יכולת..) לבד. בתהום. הייתי חייבת לאפות עוגה למסיבה ולתפקד כמו אמא מדהימה...... ללכת עם חיוך למסיבות להספיק ולהיות במיטבי למענם..... וכמובן כשחזרנו הבית.... הגיעה הנפילה הגדולה.... כיוון שהדיכאון רק צבר שיא.. הפסקת הביניים. הניתוק. לשירה. תודה לאל בכלל שצלח. אבל קראתי כל סופשבוע ממש. מה שאני באה לשתף בזה... ילדים זה אכן שמחה. התקדמות. אהבה. הכל..... !! ולפעמים כל כך קשה....... כל כך רציתי שמישהו ישמור עליהם.... כדי למצוא את עצמי.. גם אם הכוונה בזה לחזור למי שאני.. התמודדת... אבל רק לא במפולת הקשה שעברתי החל מחמישי... כל כך איבדתי שפיות... כל כך הייתי נזקקת לידיים עבורי.. אבל מעבר לכך.. שיתנו לי להיות לבד והעזרה עבורי זה להמשיך להם שגרה... כל כך היה קשה לי לעשות זאת.. ועשיתי. אינני שמחה שהצלחתי את זה אפילו... כי זה היה קשה. וכמובן שלא היה שם אף אחד...... בסוף יצא ששיתפתי מעט על עצמי... אולי המשפט שלך עזר לי להוציא.. מקווה שלא לקחתי לך את המקום.. שלך... מקווה שגם אם זה לא דומה אלייך. בכלום. תצליחי למצא חיבור...... מעריכה שרשמת... תודה.... לי זה נתן המון. נ.ב. שמחה לשמוע שהכאבים נותנים הפוגות... ואינך נוראיים תמיד. שלך, מתמודדת
מקווה שאפשר להסתדר כל פעם עם הקריאה ושיבושי המקלדת שמשנים את המילה שרשמתי. כמו... הניתוק. לשירה..= הניתוק. השיגרה.* אבל קראתי= אבל קרסתי** וכדומה.......
מאוד מאוד מוכר לי. בולללל!!! יש בעל שמבין גם אם לא יודע הכל.. יש ילדים שמשאירים אותי ערנית ומוכרחה לפעול. אני אוהבת לבשל ולאפות אז זאת משימה טובה עבורי בכל אופן טוב ששתפת זה כל כך מובן הריצות וההרגשה שלרצות רק להתנתק ושמישהו אחר ידאג לילדים..אבל היי..ילדים זה שמחה...וכן עם כל זה יכולים גם להרגיש מאוד מאוד בודדים..תלוי מתי..
לצערי אין שום כדורים שמיועדים לדלקת שרירים שיש לי ...שקיבלתי מהרופא... כי הוא עזב את הקופת חולים אחרי שרשם לי פיזיאותרפיה...ונאלצתי לחכות רבעון שלם כדי ללכת לרופא אחר..שבכלל לא ענין אותי מה רשמו לפניו..וישר שלח אותי למרפאת כאב... ולא קיבלתי שום כדורים נגד כאבים.... אני לוקחת על דעת עצמי כדורים חזקים כדי שאוכל לעמוד על הרגלים להמשיך לתפקד ..וצריך לעבור עוד..חודש ימים כדי שוב לעבור לרופא אחר שכן ירשום לי כדורים.. למי יש כוח לחכות כל כך הרבה זמן..,?? מקווה שהטיפולים כן יעזרו בתוספת למה שאני לוקחת .. ויהיה טוב... כבר יום שלישי בפתח..שיהיה פעמים טוב לכולנו... אוהבת אותך חטולית
זה בהחלט המתנה ארוכה מידיי... בפרט כעת שיש גם עומס רגשי הכאב הגופני ודאי מתעצם... מבקש מרפא.. סומכת עלייך לגמרי שאת יודעת מה את עושה עם הכדורים שמקלים על אף שאת לוקחת אותם על דעת עצמך.. וכן, תחושת הבטן שלך להמשיך ולבדוק ולא להישען רק על מי שלא מכיר את ההיסטוריה וישר שולח למרפאת כאב כאופציה יחידה. כלומר, צריך לחשוב על הכל.. במידה וממש לא צלח כלום שווה לחשוב על אפשרות זו.. מקווה איתך שהפיזיאותרפיה תועיל ותהיה הקלה.. חיבוק. יש בך הרבה כוח.... מתמודדת
כמה כיף לשמוע שהבית מבין ותומך.. גם אם לא יודע. זה הכי חשוב שאת יכולה להישען ולקבל את מה שאת זקוקה לו גם בלי מילים והסברים....... גם אני אוהבת לאפות אבל הביטחון שלי נפגע... אני ספגתי הרבה ביקורות מבעלי שבאמת מבין בבישול אז משהו בי לקח מליון צעדים אחורה וכל פעם שאני מנסה לחזור למטבח זה מלווה במתח.. יצליח לי?! יהיה בסדר?! זה השפיע גם על האפייה שאני כל כך אוהבת.. הייתי עושה הרבה.... שמחה שלך זה מקום אהוב.. אולי אפילו תראפיה..... לגבי הילדים... כן, נראה לי כולם יכולים להתחבר לשמחה שהם מביאים וגם לתשישות לפעמים. החלק הקשה זה כשאני קורסת ואין אחר מלבדו להמשיך לתחזק את המערכת.. הבית.. כמה שזה אולי אמור לשמח שזה כביכול מגן עליי.. מליפול... אבל יש פעמים שאני חייבת שיהיה שם מישהו... ולו אחד........ זה בכלל לא קורה הרבה הפעמים האלו שבהם קשה לי לתחזק שגרה על אף שבפנים בלב יש סערה.. אבל כשזה קורה אני גם צריכה בכוחות על לתפקד.... ואז קשה שבעתיים.... מתמודדת
