ואין לזה סוף

אז חזרתי משבוע מדהים בים המלח אפילו מצאתי עבודה במוות בידור והאחראית שם רדפה אחרי עד היום האחרו שאני אשאר לעבוד שם וקלטתי שם יותר מתמיד כמה הבמה חסרה לי והריקוד יצא לי כמה ימים להחליף מישהי שהייתה חולה.... בהופעות בריכה ובערב... והכלל היה מטריף..... אבל המלחמהשלי לא תפסק לעולם חודשים שמנסה לעלות ואפילו הדיעתי לשלב של מגמת עליה... והיום היה לי תור ונסעתי והורדתי בשבוע את הכל אני גבוללית כל כך שאי אפשר לתאר מעדיפה לא לכתוב מספרים וזה כבר לא העיניין אם ההוסטל ישאיר אותי או לא הדיאטנית לא מוכנה להמשיך איתי מעקבים אני במשקל של איישפוז דחוף ואמא בהיסטריה ובוכה ואני בבלבלה רצינית והייתי לי תחושה ואתמול כשחזרנו אחרי ריב עם החבר והבלגן עם האוכל שהרגשתי הייתי על סף לבלוע כדורים וחברה שלי דיוווחה לתורנית לילה ואני ננקרעת לא רוצה לעלות במשקל נוח לילרדת מצד שני כשראיתי כמה ירדתי בשבוע חזרתי ולא הפסקתי לבכות עד מתי זה ישלוט ליב חיים עד מתי אני אתפרק מכל זה עד מתי אני כבר רוצה שקט המשקל בצניה חופשית עוד ירידה כזאת ואני יכולה להגיד שלום להכל ולחזור לתל נהשומר ולזונדה ואני לא מוכנה שזה יקרה פשוט לא שמישהו כבר ישלי לי גלגלג הצלה כי טובעת.....

היי לך ילדונת קשה מאוד לעמוד בפיתוי של מה שאוהבים , אך את כנראה עדיין לא למדת לאהוב את עצמך מספיק כדי לשים את עצמך במקום ראשון ולדאוג לעצמך, לא יודעת בכמה ימים מדובר אבל אולי תעשי מאמץ כמו לפני כמה זמן ותאכלי כדי לעלות את המשקל חזרה רק זה יכול לגרום שלא תחזרי לאישפוז ולזונדה מקווה מאוד בשביל ילדונת שלא תחזרי לאישפוז האנורקסיה היא מחלה מאוד קשה ואת חייבת להיות חזקה כדי לנצח אותה תנסי לזכור כמה שמחת שהגעת להוסטל , למקום משלך כמה תקוות טובות היו לך אף אחת חוץ ממך לא מסוגלת לגרום לשינוי המבורך הכל רק בידיים שלך מחזיקה לך אצבעות שהדברים ישתפרו בשבילך חתולה

אבא שלי אומר, שהרבה יותר נוח לברוח, מאשר להתמודד. כל-כך הרבה פעמים שמעתי ממנו את המשפט הזה, עם השאלה: "איזה חיים את מאחלת לעצמך?" לי לקח הרבה שנים להחליט מה היא התשובה שלי לשאלה הזאת. לדעתי, השאלה הזו נכונה לשאול כל אחד, אז... אני שואלת אותך: איך את רוצה, שיראו החיים שלך? בת-דודה שלי הייתה אנורקסית... חיבוק חם אן

ילדונת - יש עוד משהו שעליך לשים על המשקל - על המאזניים פרט לגוף שלך שימי בצד האחד את תחושת ההתעלות כשאת על במה ובצד השני את תחושת ההתעלות כשאת בשליטה של חוסר האכילה. איזו מהן יותר נעימה לך??? והמשך לתרגיל שימי את התחושות שנשארות אחרי אותם הרגעים את העוצמות, את התקווה, את האהבה, שאת סופגת , שאת חשה אל עצמך כשאת על הבמה בזמן הריקוד ואת החוסר אונים ששליטה מכריחה אותך לנהוג בעצמך את חוסר האהבה העצמית את הכעס של הסביבה במה היית בוחרת??? מחבקת בעדינות עדינות - ליז

תזכרי כי להיות קל זה לא רק עניין של משקל!!!!! ולדידך: לחיות ולהיות קלת רגליים כנשר קל פירושו לעלות במשקל ולהיות קצת כבדת משקל!!!!! תילחמי נשמה לעלות כי זה הסיכוי שלך לחיות. לחיות בכבוד לחיות עוד ועוד..... מחזקת את ידך ומחבקת המון שדה ניר

ילדונת יקרה הדרך היא קשה דרך של מלחמה מלחמה יומיומית מלמה על הקיום שלך... אולי את מחפשת להרגיש... להרגיש שאת קיימת... על הבמה, על המשקל... ואולי לא להרגיש קיימת? איפה את מרגישה שאת קיימת איפה לא??? אני בכל זאת חושבת שאת על הדרך... גם אם יש ירידות ובורות... יש גם עליות... חשוב שתמשיכי... שלא תתיאשי לא להרים ידיים... ברגעים קשים מחזקת אידה