היי כולם..............
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
צר לי באמת שלא הצלחתי להכנס בימים האחרונים.. השלמתי פערים כעת.. ולמרות שעיניו נעצמות... כותבת.. כמה שאוכל.. חטולית, שמחה שאימך עברה בשלום את הניתוח. כמה אני גאה בך על כיבוד ההורים שלך.... שתזכי לישועות בזכות זה... התחלת טיפול חדש? נוסף? מה הכוונה מרכז? עד שמתקשרים זה מהרגע להרגע שכן אמרת שהיית בפגישה כבר? שמחה שהיא מטפלת פתוחה וששיחת ההיכרות הייתה נעימה למרות הריחות שלא הרשמתך.. כמה שזה מבאס... מיכלי.. מה עם הכאבים? שמחתי לקרא שאת ממשיכה בטיפול.. שתדעי רק טוב. טליה.. כמה קשה להשתחרר מאשמה.... וכשרוצים לשחרר זה כאילו דווקא לא משתחרר... שמחה לשמוע שבחרת מטפל.. ככ מעניין ואולי גם תורם לתהליך?! האם הכעס הגיע כי הוא מכריח את הצד הפגוע להפסיק להאמין במה שהאמין כל משך הפגיעה?! האם הרגשת שהמטפל לוחץ על עניין השיחרור מהאדמה כפיתרון הכרחי להמשך טיפול? האם הצלחת כעת, לאחר כמה ימים להבין את עצמך יותר? חוץ מזה ששיחררת כבר את הכעס..?? ס... את מובנת לגמרי. ואנו כמוך... כיף לשמוע ממך.. גם אם כעת מרגיש לך שאינך מוסיפה או לא יובנו דברייך... את חשובה. כך גםמילותייך...... בוחרת... מובחרת... רשמת בצורה ככ תמציתית... רשמת מילים.. אך הם בעצם.. חיים.. כמה כואב לקרא.. להרגיש.. כמה בדידות.. עייפות.. קבלה בלית ברירה.. טישטוש... רצון להמשיך אך תקועה... מחנק ואף כמיהה.... כל זההרגשתיבין מילה למילה.. אות לאות... שורה שורה..מילים כבדות.. עמוסות.. כואבות. רוצה לשתף יותר? מתאים לך לפרוק? שמחה שההודעה לחטולית הוספת.. בוחרת *בטוב* אמן. לא קל לבחור בטוב.. גם לא לראות אותו ולפעמים להתמיד בו גם קשה..... אבל את תצליחי... שלכם עם חיבוק אישי לכל אחת... מתמודדת
הי שכחת שאני בוחרת תמיד בטוב ובשינוי גם שכואב ..... ואולי הכי כשכואב חיבוק ענק
אכן אמי עברה ניתוח החלפת קוצב לב וב"ה ישנה היטב כל הלילה והבוקר משתחררת הביתה לגבי הטיפול זה חדש כי רק עכשיו מצאו לי מטפלת עם ידע וניסיון בתחום שלנו ..אז כן ..יצא בצורה כזו שהיה מהיום למחר ..מעכשיו יש לנו כבר יום קבוע להגיע לטיפול.. וכמו שכתבתי..היא מקסימה ומאמינה שתהיה כך גם בהמשך מצער אותי שאין לך רגע דל לנשום ואת צריכה להגיע למצב כזה כמו עכשיו בכל אופן מאוד מעריכה את המאמצים שלך לא להתנתק אלה להישאר חלק ולהכנס כשאת יכולה אוהבת אותך יפה שלי חטולית
זהו אמי כבר בבית וגמני כבר בבית עם כל מה שמחכה לי בבית... חמודים שלי דאגו לעשות חלק מהכביסות שלא יפול עלי הכל עייפה מאוד העיניים נעצמות ולא רוצה להרדם עכשיו ובלילה שוב לא לישון כמו אתמול... מהקור של המזגנים העינים קפאו לי לא יכולתי למצמץ במחלקה הקרדיולוגית חייבים מזגנים בגלל הקרישה של הדם אחרי הניתוחים לא חשוב הכל רק לטובה והכל כבר מאחורי ומכאן ממשיכה הלאה כי העבודה קוראת לי ...ק.ו.מ.י.. טוב לפחות שלשבת לא תכננתי הרבה בישולים... הבן שלי אוהב עוף במלח.. אז יקבל וירקות בתנור ודגים ביי בנתיים
גאה בך מותק!!!! לא קל להתעמת כשקשה ועדיין לבחור בטוב.... שולחת חיבוק עד אלייך...
חטוליתוש שמחה לשמוע שאימך חזרה לביתך... והניתוח עבר בשלום.. צריך להזכיר למלווים להביא סוודרים... שמרי עלייך שלא תתקררי... יפה שלקחו חלק ועזרו במה שיכלו.. מקווה שהצלחת להכין מה שרצית לשבת. הצלחת גם לנוח?? לגביי.. אכן זה זמן לא משהו.. מבחינה נפשית אבל העומס הטכני כרגע של סוף שנה.. מבחנים.. ציונים.. סגירת מערכת.. הכל בנוסף לעבודה בית זוגיות וילדים... מתיש.. לא נשאר הרבה לעומס... רק לנפש אני דואגת.. כרגע מתנתקת לפעמים יכולה ולפעמים נופלת.. אבל המרירות גדולה...... קשה.. כואבת... אתמול הייתי בטיפול.. ניסיתי לקבל כוח.. חזרתי יותר שבורה כי זה זמן שהרפיתי ואז הרגשתי את הכאב שאני דוחסת פנימה ולא מאפשרת לו כרגע להתבטא כי אחרת לא אספיק את כל המטלות...... תודה על ההבנה.. אני פה. כמה שיכולה.. גם אם רק לקרא מקווה רק לעוד חצי שבוע של עומס כך... נשיקות. שבת שלום
את כל כך מקסימה... מקווה שהתקופה העמוסה אצלך תחלוף במהרה. אני כבר לא כועסת יותר . מניחה שלא פשוט לי לוותר על תחושת האשמה. חודשים ארוכים הוא מנסה להילחם באשמה שלי ללא הצלחה, וזעמתי עליו, דווקא כשהוא הצליח לערער את תחושת האשמה שלי. מניחה שקשה לי עם זה שדמות חיצונית , שאיננה חלק מחיי ,מעורבת בחוויות הכי אישיות ואינטימיות שלי. באיזשהו מקום תהיתי, מיהו בכלל שיערער על תחושת האשמה שלי??? , אני מבינה שזה חלק מההתנגדות שלי לתכנים ולקושי שעולים בטיפול. והוא באמת שמשתדל והוא מאוד אמפתי, אבל זה עדיין מאוד קשה.
