שבוע מבורך!!!!!!😘😘
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
כל סוף שבוע האחרון היה עמוס... יום הזיכרון.. העצמאות.. וכן שישי שבת התארחנו.. כעת חוזרת לשגרה.. אני מעבירה תוכנית מהלך של 3 שבועות... בלי קשר לעבודה המאסיבית של סוף שנה... מקווה שתהיה לי הצלחה וסיפוק... מאחלת רק טוב לכולנו. אוהבת מתמודדת
שבוע מבורך יפה שלי רק הצלחה ורק טוב מהכל הלב.. אני בדרך לעוד לילה לבן 😢😢 חטולית
תודה אהובה.. הפתיחה הייתה נהדר.. נקווה להמשך טוב. למה לילה לבן? נחת קצת צהריים או לא נרדמת סתם ככה? ומה שלומך? איך היה לחזור לשגרה? מתמודדת
בוקר טוב מתוקה שמחה שהיתה פתיחה נהדרת ומקווה שכך ימישך הלאה.. זה כבר נהיה קבוע שהמוצש אני לא יושנת..בעסה הסופש הקודם היה עמוס גם באורחים וגם בסופש הקרוב יהיה כי חג שבועות במוצש וכל החברה יהיו כאן לארוחת ערב החג... גם היום יום עמוס הולכת עם אמי לרופא שיניים ומשם לעשות לה משקפיים חדשים עדיין לא יצא אחרי הניתוחי קטרטקט שעברה בשתי העניניים.. נשתמע בהמשך יום מוצלח לכולן חטולית
בעצם רק בעוד שבועיים שבועות😆😆😆
היי חטולית.. תודה. אמן. בטח שבת ארוכה קשה בלי לנמנם מעט או גם בלי זה כיוון שכולם שובתים זה כבר עושה את המצב במצב מנוחה ולא פעיל.. כנראה זה משפיע לך על מוצש... מעצבן... האם החגים מאתגרים אותך בשל היותם עמוסים האורחים? או שזה עושה לך טוב רק מדיר שינה לאחר מכן? או ההתארגנות אליהם גורמת לכך...?? וואי יום עמוס בהחלט.. מה שלום אימך לאחר כזה יום..? איך את? אגב איך הכתף? האם התקדם משהו בבדיקות? שלך באהבה מתמודדת
חח כן שמתי לב שהתבלבל לך.. לא נורא זה קצת שיחרר הגילוי לא?! קצת נתן זמן.. מרווח... נשיקות
האמת שהייתי מאוד עייפה וישנתי בשבת.. לא מסוגלת יותר מידי לעמוד על הרגלים ... בגלל הסכרת נשרפו לי הפיוזים בכפות הרגלים ויש תחושה כאלו אני כל הזמן דורכת על כריות ..גורם לי גם לחוסר יציבות בהליכה ועוד יותר בעמידה רצופה... החגים וגם השבתות שבהם אני מארחת כייפים אבל גובים מחיר לא קטן של עייפות גדולה והמון כאבים.. בלתי נמנע.. ואמא שלי שתהיה לי בריאה תלויה בי מיום ליום יותר ויותר ..מבינה אותה כי רק אני כאן כדי לתת מענה לכל מה שהיא צריכה ..לא פשוט.. אמי בסדר גמור.. היא תמיד נהנית כשהיא אצלי..כל סופש כל חג כווול החג. אכתוב אחר כך למעלה עוד הודעה כי העניים שלי התעייפו אוהבת אותך נשמה מתוקה חטולית
הנה את חטולית יקרה!! כמה כואב לי לשמוע את המציאות הזו שכשמתבגרים יש כלמיני תחלואות... סכרת.. ארוע מוחי.. הכתף.. הרגליים.. (אולי ניוון שרירים) מפחיד אותי.... ואני.... איך אני מרשה לעצמי לבכות כשהבריאות ב"ה בסדר?! איך אני מעזה לא לדאוג לעצמי.. לעתיד הבריאותי הגופני...?? אני הורגת את העתיד שלי... בכך שאיני אוכלת כמו שצריך (אם בכלל) לא מתעמלת וכו'.. ועוד אני רוצה להרזות... מוזר שאני בכלל אומרת את זה.. אני קוראת אותך ומבינה שהגוף והנפש קשורים כל כך... ויש דברים בלתי נמנעים שהובילו לתחלואה הגופנית.. וזה אני מניחה גם מה שהוביל לכאבייך או לחלקם (כמובן גם הגיל וכו') סליחה שלקחתי את זה כל כך אישי.. אבל אולי זה יעורר אותי (שוב מוזר שאני אומרת כך...) האם יש לך עוד אחים אחיות??.. אמך יודעת שאת הכל בשבילה... ושתהיי עבורה.. היא מרגישה אמון בך והכרת טובה.. הלוואי תהיי מן הנותנים תמיד ולא תזדקקי ושזכות זו של מצוות כיבוד הורים שנעלמת... תעמוד לך לרפואה שלמה!! מקווה שאת יודעת למרות הרצון והסיפוק של ה'יחד' בחג שבת וכו'..לפעמים כן להקשיב לעצמך.. ולפעמים כשאפשר.. לתת זמן גם לעצמך... כדי לא להגיע לקריסה... שמרי עלייך!!!! אוהבת ומחבקת בחום! מתמודדת
