המשך.... כואב וטריגר

כפי שאתן שמות לב.. איני שומרת שבת וחג.. בהחבא.. לצערי... עצרתי במה שהוביל להתדרדרות שלי... בסוכות לפני שנתיים שלחו לי הודעת אס אמ אס המבקשת מחילה. בלי להזדהות. תהיתי מי זו.. ומשלא אמרה חשבתי שזו רק מישהי אחת מחברותיה בעבר... ההתכתבות המשיכה בצורה שאני חושבת שזו היא ומי שמעבר לקו אישרה לי כי שאלתי זו... אמרה כן. עם הימים היא רצתה שנדבר... אז פיניתי זמן כי ידעתי שזה יכולה להיות שיחה טעונה ולא יכולתי לשוחח כך מול ילדיי ובעלי.. וביום שיכולתי התקשרתי... ו.... הוא(!!!!!!) היה מהעבר השני של הקו!!!!!!!!!! שוק. לא חלמתי על זה..... את המספר היה לו מאחותי.. הרי לא היה אמור להיות לו.. זה לא אותו מספר שהיה אז... לי לא היה את שלו... הקשר חזר והוא החליט שכנראה כדי שיהיה נוח לו לבוא אז יסגור איתי את הפינה.... או יתחיל מחדש.. לא יודעת... כי בהתכתבות כשחשבתי שזו חברה מהעבר.. הוא רשם לי.. בתוך הלילה.. "אוף משעמם לי.. בעלי בבית הכנסת מה איתך" זה היה בזמן שנשארו ערים כל הלילה שמחת תורה.. ועוד כלמיני כאלו.... לא ידעתי לאכול את זה.... לא דיברתי והוא הבין את השוק ואמר חשבתי שאת מבינה שזה אני.. אז ביקש שוב "מחילה על חלקו בעניין" ואמר ששנים לא יכל להסתכל במראה... אם אני מוחלת.. אמרתי לו קשה לי לענות... אמר מה עד כדי כך... עניתי כן. ואמר שמחכה לשמוע ממני.. וכך נגמרה השיחה.. ומאז ניסה עוד פעמיים לכתוב לי הודעות ומשלא הגבתי הפסיק. לא היה לי כלים להתמודד מול זה... פשוט התפרקתי. תרתי משמע.... התפרקתי= התפקרתי... פיתחתי דמות כלשהי.. חלק ממני... שמתחילה לצאת... (הייתי מאוד ביתית ופחות יוצאת) יוצאת אני מתכוונת למועדונים. לבנים... לסווינג.. לרקוד. לאלכוהול וכו'.. כמובן הלבוש מאוד פרובוקטיבי!!!!! זיגוג בין חרדית אמיתית. בלבוש בערכים במוסדות לימוד בעבודה.. לא פתוחה בכלל.. דוסית למהדרין... לבין חית לילה.. מופקרת...... כמובן בעלי לא ידע בשעתו על מה שעובר עליי.. סיפרתי לו על בהתכתבות רק כשנרגעתי קצת מההתנהלות שלי ההשפעה של ההתכתבות.... הייתי חוזרת בשעות סבירות שלא יחשוד בכלום. כמובן שגם השעות האלו לא התאימו לי.. כי לא הייתי יוצאת.. אבל כל הזמן שיקרתי משהו אחר.... הסתכנתי. אך לא כל יום גם לא כל שבוע.. כדי לא לעורר חשד... התחלתי להכניס אלכוהול לשגרת חיי כדי לחיות.... ואז קצת התאפסתי! עברה שנה.. וסבתא נפטרה... וביום ההלוויה... דודה אחת... מקנאה באמצע כנראה... התנפלה על אימי במילים.. עוד לא קברו את הסבתא.. היא שוכבת מולן.. להוצאת התיסכול של הדודה על כך שלא הייתה עם הסבתא בימיה האחרונים.. פרקה על אימי.. (שאגב ביקשה שתבוא... היא והאחים התחננו לעוד עזרה משאר האחים ורק 3 היו!! ישנו אצלה בחודשים האחרונים בתוכנות ועוד.. והם 8..) בקיצור גם ענייני ירושה נכנסו לתמונה והמרירות של הדודה אין לתאר!! צעקה על אימי בלי הכר.. אז התערבתי ואמרתי דיי.. לא מתאים.. במיוחד לא עכשיו... הדודה התהפכה עליי!!!!!!! את... אל תדברי אליי... יורקת עליי ומשמיצה אותי.. ומגלה לכל הנוכחים את "הסוד" שחשבתי שזה סוג כל חיי..... אותה דודה הייתה כמו אמא לאחותי בשנים של הנתק אז כנראה אחותי סיפרה לה.. או בעלה על העניין.. מהכיוון שלהם כמובן.... הדודה יורקת עליי כשכל המשפחה שלי שם.. רובם לא יודעים דבר... ועוד כל אנשי ההלוויה.... טוענת שאני פיתיתי את הגיס ונישקתי אותו.... (אולי רק זה מה שהם משערים) שתקתי מה יש לי לומר הרי כל מה שאבד זה רק יגדיל את הדיון.. והסבתא עוד לא קבורה.... זה חזר על עצמו בהלוויה נוספת שפגשתי לצערי שוב הדודה חצי שנה אחריי.. של אחיהם.. דוד שלי... כמובן שזה עשה לי סטופ רציני ברצון שלי לראות את אחותי.. לראות אותו והמשפחה שהקים... לא חיפשתי יותר להשלות לעצמי משפחה.. השלמתי שלעולם לא תהיה לי אחות.. ושזה לא טוב לי לראות אותה או לשמוע עליה... כעסתי על אחותי. כעסתי על כולם. מכאן חזרה לי הדמות הזו.... המופקרת.... האובדנית.... ההולכת על חבל דק..... בנוסף.. לפני חודש התחתן אחי.. אח שהיה גרוש... והכל החל אז.. בנישואין הראשונים. וגם הפעם האחות.. הגיס.. בתמונה.. וזה עשה לי דז'וו מטורף..... כל שלושת המאורעות האחרונים.... בעצם זיעזעו או עולמי.... טילטלו ברמות קשות... איבדתי ערך של חיים.. עשיתי מעשי אובדנות ונשארתי בחיים... איכשהו... לא רואה בעיניים.. פוגעת בעצמי בבילויים מפוקפקים .. יוצאת מהבית חרדית ומחליפה בגדים מורידה כיסוי ראש ונראית טי נייג'ר ....... מחוללת כל מה שרק ניתן.. דווקא... לא רוצה לשמוע על אלוהים... אך. גם זה מפוצל.. כי חיי.. השגרה... היומיום מבוססים על דת רק רגעי השקט שלי... אלה שבלב או כשאני יכולה לצאת בלי חשש בהם אני דוברת כל מוסכמה אפשרית... בנקודת זמן זו.. שהבנתי שאני מאבדת עצמי על הדעת... פניתי עם מליוני רסיסים לטיפול... כאילו לא עשיתי כלום עד היום....... אני אותה ילדה. של אז. פגועה. לא יודעת להתמודד. צועקת לחיבוק. צועקת שיהיו. צועקת שיחזיקו אותי בזמן שחיה משתוללת בתוכי. מתמודדת

מתמודדת יקרה אוףף עצוב לקרוא אותך זה מה שהתכוונתי על הסמרטפון בדיוק זה ...אני לא שוכחת מה עברת אז בבקשה תעצרי לפני שיהיה מאוחר .... תגידי שינית את המייל שוב ... חיבוק ענק ענק ... ותזכרי שיש לך היום מה להפסיד שני ילדים מדהימים ...תעצרי עבורם ..

אביב!!!!!! או אביב..... מנסה לעצור... קשה כל כך...... זה בריחה מהעולם... זה מכניס אותי כאילו למקום שמח... שבו אני רוקדת... משוחררת.... כועסת על כל כך הרבה דברים.. שקרו לי. ואף על הדת ואלוהים.. על המשפחה והבעל.... לפעמים לא יכולה להכיל..... אכן אם לא היה הסמארטפון אולי לא היה לי לאן לברוח... אבל הייתי משתגעת כך או כך... חייבת עזרה. לכן פניתי מחדש לטיפול... לנסות לאסוף את עצמי ולמצא דרך חלופית להפיג כעס ולשנות או לטפל במה שיוצא ממני כשאני נפגשת שוב בפגיעה או בפוגע או בדברים המעוררים אצלי אסוציאציה..... כל כך זקוקה לאחיזה הזו... לחיבוק ולא מקבלת אותו בחיי... ולצערי הבריחה הזו היא גם תוצר של חוסר בהרבה הכלה וחום..... הילדים..... וואו הילדים.... כל עולמי. אני לביאה במה שקשור אליהם.... שלושת המאורעות האחרונים דיללו לי את הכוח לעבוד ואף להיות האמא שהייתי... עושה הכל.. הבית מטופח והילדים מאורגנים היטב אך בלי חיות.. מצידי... הייתי משתעשעת איתם.. יושבת ומשחקת שעות... אין לי כוח..... בקושי לעצמי... ייסרתי את עצמי על כך.. והערצתי את עצמי להיצמד לילדים חזק.... לשחק איתם בכוח.. להדליק שירים.. וכשלא היה כוח.. הלכתי איתם לגינה ולחברים העיקר לחייך לבלות ושהם לא ירגישו כמה שניתן את הדיכאון שלי.... לחבק.. לנשק.. להילחם כמה שאני יכולה... איבדתי המון. המילים של הדודה בפומבי.. לקחו את מה שנשאר ממני.. טרפו את הקלפים.... והחתונה מוטטה עוד יותר כשהכל חזר ... כשאני רואה שהוא עומד בגב זקוף בלי פחד מסתובב חופשי במשפחה.. ישב בשולחן עם כולם.. מצחקק... ואני בורחת לשולחן אחר.. ואף אחד לא אחריי.. אף לא מתעניין איךאני מרגישה.. גם לאחר שיודעים.. מאמי שלי. תודה על תגובתך!! רוצה מעט להרגיע.. זה שאני כותבת זה כי הדברים לצערי כבר קרו.. אני כעת מתאפסת מהם מחדש... וקמה.. וזה לא קל!!! מעריכה שרשמת... מאוד!!! כמה זה חשוב לי.... יודעת שזה לא פשוט עבורך לכתוב בכלל.... מעריכה מאוד. לגבי המייל.. רשמתי לך תבדקי אם קיבלת.. מקווה שזה נשלח אלייך.. חיבוק, שלך מתמודדת

מתמודדת יקרה,כל מה שכתבת כואב כל כך..את פוגעת בעצמך במשחקי התפקידים, את מאבדת אותך! עצוב. אבל כל כך חשוב שהלכת לטיפול. בבקשה טפלי בעצמך. כי את חשובה וגם ילדייך. אם האם מאושרת כך יהיו גם הילדים. איתך.

מיכלי יקרה מאוד! אכן.. קולעת כמו תמיד.. איבדתי את עצמי.... וכמעט לדעת.. מקווה לחזור. מנסה... מחדש... מניחה שכל פעם כזו יש כוחות נוספים.. והתובנות אחרות.. רק יש רגעים שנרכש מציף.. מטעטע.. מבלבל.. ומחשיך... על הכל... שם הייתי.. עכשיו קצת רגוע.. מנסה לנשום. להתחיל לעבד את שעברתי. לתת לזה מענה. ולראות איך להתקדם.... תודה על התגובה "אם האם מאושרת.....".... הלוואי!!!!! הלוואי אצליח לתת להם אושר פנימי... אמונה בעצמם. שמירה על כבודם. והרבה ממה (שיש) ואין בי...... בקיצור שיהיו בריאים בנפשם. שלך בהערכה רבה מתמודדת

קראתי אותך שוב ושוב מנסה לומר לך את המילים הנכונות ןמוצאת שהכאב שלך שחיית במשך השנים ...פשוט היה לך בלתי נסבל ברמות ...... לא אכפת לי עכשיו לא מהדת ולא משום דבר ..אם שמרת או לא...אם הפרת או לא..... מצבך באמת היה גרוע מנשוא ....אבל פנית שוב לטיפול וזה מה שהכי הכי חשוב..!!! לצערי מכירה היטב את הלופ הזה שבא עם דז'וו ...ומחזיר אותך למקומות לא רצויים... שנים חייתי כך ולא היה לי עם מי לדבר...כבר הייתי אמא ל 3 ..אז אפילו עוד לא הלכתי לטיפול.... חשוב מאוד יפה שלי שלא תישארי עם כל ה"זבל " שיש בתוכך שתקיאי אותו אצל המטפלת ...גמני כיום אשה דתיה..לא חרדית...ומאוד מבינה את ההגבלות שיש לך בתוך החיים ...ולגמרי לא מסכימה עם השתיקה שלך מול בעלך...!! היום בכל מגזר שתפני אליו חרדי דתי דתילוני חילוני.... באף אחד מהם לא תמצאי הסכמה שבשתיקה ליחס משפיל מצב בעלך... אהובה שמחה שאת מטפלת בעצמך ואל תעיזי לוותר עליך כי בלעדיך אייך יראו הילדים ??? מי יתן להם את החיבוק ??? מי יגיד להם הכל בסדר אמא כאן בשבילכם?? מי יחזיק להם את היד בשעת צורך ?? רק את !!! מחבקת אותך בהמון אהבה יפה שלי את בדרך הנכונה ולא חשוב מה היה..חשוב מה יהיה מעכשיו והלאה אוהבת אותך חטולית

חטולית שלי!! תודה על המילים.. ההבנה.. ההכלה.. אכן העניין כבר לא דת או לא.. זה משהו מעורער שמשתולל.. מחכה לצרוח.. ובמקום צרחה.. מגיב כך.. אימי השבת אמרה לי.. אדם צריך לעזור גם לעצמו.. נכון העבר כואב אבל אי אפשר לאפשר לעצמנו ליפול.... מתחברת לזה.. אבל זה כל כך לא היה שייך לומר לעצמי את זה קודם.. הכל היה כל כך מדמם.. רק עכשיו כשאני מעט מתחילה לקום מסוגלת לשמוע את זה.. אומנם עדיין זה כואב כי זה קשה נורא. אבל אין מנוס...... החיים ממשיכים.. ואם אתקע כאן.. כל חיי אפסיד.. אז למרות שקשה... כמו גלים.. לפעמים שוקעים.. ולפעמים עולים.... מחבקת בחום ואוהבת. כמה בטוח זה להיות במקום בלי שיפוטיות של דת ומגזר.. עם המון הכלה והבנה.... שלך מתמודדת

תמיד איתך בלי יוצא מהכלל רק שמרי עליך מתוקה שלי יש לך עוד 2 נשמות יקרות ואהובות שתלויות בך ולהם מגיע אמא נפלאה ומקסימה כמו שאת יודעת ומסוגלת להיות... אוהבת אותך חטולית

אוהבת ומעריכה את היותך...