לא יודעת מה קורה לי

התחלתי להיפגע, או שאולי לפגוע בעצמי, לא יודעת... באמת, שאני לא יודעת. הדברים של חתולה באמת נתנו לי המון. הסערה נרגעה, כל דבר, שעברתי, גם טוב וגם קשה, מקבל סוף-סוף את הזמן הכרונולוגי שלו בזיכרון שלי. התחלתי להתמודד עם הדברים. אני בהחלט מרגישה בשלה להתמודדות הזו, גם ככה משכתי את זה יותר מדיי זמן. אני מבינה ומקבלת את זה, שדברים לא נעימים עלולים לקרות, כחלק מתהליך ההתמודדות, כמו העובדה, שאיבדתי את ההכרה, ולפני כשעתיים וחצי מצאתי את עצמי מתעוררת על הריצפה (אני לבד בבית עם הכלב, במשך היום). גם פצעתי את הרגל שלי, במקרה, אבל אמא שלי אומרת, שאין דבר כזה – מיקריות. אני יודעת, שאין תהליך ריפוי קל ופשוט, אבל בכל זאת, תודה לכם על התמיכה ועל ההבנה, ולחתולה על צורת ניסוח הדברים, שעזרו לי באמת, להכניס את הכל לפרספקטיבה. אני לא מתכוונת להסתלק מפה, אבל יכול להיות, שלא כל יום יהיה לי קל לכתוב. תודה לכולם אן

אן יקרה תרגישי בנוח לכתוב כשאת יכולה.... זה בסדר... וכולן מבינות... וא קל לכתוב כל יום.... מה שלומך? אני מקווה שאת בסדר עכשיו.... האם לא הרגשת טוב? פיזית? אני מאמינה שזה תגובה של מה שעברת ....וכדאי בהחלט לתת לזה מקום לצאת... יתכן גם שאולי מצב של ניתוק? יום טוב אידה

התעלפתי, כנראה שחטפתי מכה מהשולחן של הסלון... הקרסול והאף שלי נפוחים וכואבים. תודה אן

עם כל הזיכרונות והקושי שדברנו עליו שאכן יכול לגרום להתנתקות- מן איבוד הכרה זמני, נראה לי שכדאי לך להבדק ולא לשייך אוטומטי למצב הנפשי , מאוד חשוב לפני הכל לשלול איזו שהיא בעיה בריאותית וזו תהיה גם הזדמנות לשתף את רופא המשפחה במה שעובר עליך אם תרצי - בכל מקרה כדאי לבקש בדיקות כלליות כדי לשלול עניינים שבגוף. מקווה שאת מרגישה יותר טוב ומאוד ממליצה לך להכניס עוד מישהוא/היא שאת מספיק קרובה אליו/ה שיוכל לתמוך בך בימים אלו עד שתתחילי טיפול - וכמו שאמרו לפני - תכתבי מתי שנוח לך , כמה שנוח לך, ואת יכולה גם רק להציץ ולהיות שותפה דוממת . העיקר לא להשאר יותר לבד עם הדבר הזה מחזקת ואם את מרשה מחבקת - ליז

כי כשאני מתנתקת (וזה קרה לי בעבר), זה מתחיל בשאיפה קולנית של אויר, וזה דבר שאני מרגישה אותו. אני לא נופלת, אני נשארת יושבת, או עומדת, או שוכבת, בוהה באויר ולא זזה, אלא אם מזיזים אותי מהמקום. זה לפעמים אורך גם שעה, אבל לא יותר. כשדבר כזה קורה לי בעמידה, הכלב שלי מעביר אותי ממקום למקום (תופס אותי במכנס וגורר אותי אחריו), וכמו שסיפרו לי, אני הולכת, כשמכוונים אותי, ואז הכלב המקסים שלי פשוט דוחף אותי לשבת על הספה או המיטה. תודה אן

האם חשת ממש שחזרת להכרה או שחזרת להכרה מלאה של התודעה לאחר כשעתיים? כי מאד יתכן שכחלק מההתמודדות עם הפגיעה עד התנתקת מעוצמת החוויה תהליך הנקרא בז'ארגון הרפואי-מקצועי: דיסוציאציה!!! כך או כך זה נפלא שאת חשה בשלה לתהליך ההתמודדות מן הפגיעה ושחתלתולה המדהימה שלנו מסייעת לך בתהליך ההבנה! תחושי בטוב יקירה. ואני כאן למענך לתמוך בך במהלך לעבר המטרה. שלך, שדה ניר

כתבתי את ההודעה הראשונה, כשעתיים אחרי שהתעוררתי, הייתי צריכה לדאוג להרגיע את הכלב שלי, לפני הכל, כי הוא מאוד נבהל מזה שאיבדתי הכרה. אני חושבת, שהמצב לש חוסר ההכרה היה פחות מ20 דקות, כי לפני שזה קרה הסתכלתי בשעון. תודה אן