סוריקטה אהובה.
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
את יודעת יקרה את שוב משחזרת סיפור חיים הכי נכון לכאוב הכי נכון לצעוק את סיפור חייך. כשאת משווא את זה לסיפור בעלי החיים את כמו מבקשת שיקטינו את הסיפור אף אחד לא מקטין את סיפור חייך כי אם את סיפור בעלי החיים והמשפחה שאת הולכת לעבוד בה את כמו מספרת /כואבת את סיפור חייך מכביש צדדי מספרת ושומרת על הסוד תני לכאב מקום ,בלי קשר לבעלי החיים רק בקשר אלייך . ההזנחה הויתור עלייך תנקי את עצמך מהליכלוך הזה. תתאבלי על העבר והצמיחי כנפיים לעבר העתיד . אף אחד לא יכחיש את השואה הפרטית שלך אף אחד לא יכחיש את הכאב ..... להיפך אנינו אתך מבינות את הכאב מבינות את גודל האסון שלך שולחת חיבוק עוטף עדין ואוהב לעטוף את לבך המדמם .....אוהבת
הי אביב, אני בדרך לעבודה. נראה איך יעבור. אקרא אותך שוב ושוב. לפחות יום קצר ואחריו יומיים שקט מחפירות. אני תוהה למה זה מדבק החפירות האלה ומהדהד לי בראש ושורף לי ת'מוח כל היום וכל הלילה. בלי קשר לנושאים המדוברים, אלא הרעש וזה שלא יוצא לי להכניס מילה (שוב האין מקום הזה...). אה, אולי זה זה. אולי אשתפר בהמשך ואפריד. שלה שלי וכאלה. נו שוין. סוריקטה
כל האוטובוס עובדים זרים ואני. יום א' וגם ערב חג. סוריקטה
גם אני נוהגת בדיוק כמוך בוכה ומקטרת על המצב הפיזי ...חופרת שכואב שהשני כבר לא רוצה לשמוע .. שבפנים פשוט יש כאב מסוג אחר זה שלא מדובר וגם כאן לא ממש יכולה לכתוב אותו .. רק אגיד שהפעם אמא בחרה בי כי אין לה ברירות אחרות ואני ,אני ממש לא רוצה וממשיכה להיות הבת הטובה שאומרת כן .. ערב ארוך מחכה לי .. חיבוק לשתיינו .. יום א ערב חג גם אני בדרכי לעבודה ...צולעת וחבולה מהנפילה ולא מוותרת .....
הי אביב, לא הייתי בטוחה אם את מדברת על נפילה פיזית. מנוחה, הא... אני בסדר. השתחררתי. סוריקטה
קלטתי למה אני ממורמרת ואני קצת מתביישת בזה... :-/ אבל לפחות תפסתי את עצמי. נזכרתי בפירוש כל כך מתבקש שכל כך הרבה פעמים הוזכר בשיחות שלי, ואני עדיין נופלת למקום ההשלכתי המטופש הזה. תיקנתי. ואך אחד לא ידע (חוץ מכם, קצת) איזו סמטוכה הלכה לי בראש. בקיצור - עדכון - תפסתי את עצמי והכל בסדר ויש התפייסות פנימית ושקט. לכבוד השנה. סוריקטה
שתפשת את זה שרפאת שהזכרת שעבר ולא עכשיו כל הכבוד לך חיבוק ליום חדש
