סוריקטה יפה שלי איפה את.??????
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
כבר ממש דואגת לך השמיעי קול בבקשה רק שאדע שאת בסדר....😞😔 חטולית מודאגת
קראתי אותך ב..מקביל הבנתי והגבתי לך בכל זאת את חסרה רק רציתי שתדעי ליל מנוחה יפתי
הי חטוליתוש, אני בשקט שלי. האמא של התינוק עשתה שוויצים וחפרה לי במוח פצצות. מדמיינת איזה בוס גדול שישים לה מראה מול הפנים ויעמיד אותה במקום. הייתי שולחת את המטפל שלי, האלוף. מותר לדמיין, לא? ומוזר שאני בכלל לא מרגישה שום חג. עוד יום בלוח שנה. בדידות זה נכון. וגם זה נהיה לי סוג של עבודה משעממת, אז או שאוסיף עוד משהו לחיים, או שאולי יחול שינוי ואיכשהו אצליח לנתב את עצמי למקום קצת אחר. ימים יגידו. אתן מתוקות, כולכן, סוריקטה
כמה טוב לשמוע ממך מבינה שזו תקופה לא קלה עבורך מותר לך לדמיין ככל העולה על רוחך חחחח לא עולה כסף נכון ? ובסופו של דבר מתוקה שלי תחליטי מה שתחליטי בסוף הכל יסתדר והבדידות....כואבת שתהיה שבת מקסימה ומעצימה אוהבת חטולית
כייף לשמוע ממך חפירות ושוויצים זה מעצבן וכואב והחג גם אני לא מרגישה אליו כלום להיפך המון טריגרים .....לא אוהבת חגים חיבוק
קראש. משהו לוקח אותי לרגע הטראגי בו ויתרו עליי. בו אמא 'סרסה' אותי. אז, כאילו גם אני לא מרגישה כלום ל-יעני עלק חג, והלא להרגיש הזה הוא חשוד, כי הנה עפתי בשוונג ללב הפגיעה. ההיא פעם. אכלתי היום עלי גפן ממולאים. סוריקטה
לבריאות .... גמני אוהבת עלי גפן ממולאים אבל האורז הלבן לא אוהב אותי גורם עצירות אני חושבת להכין לחג עלי גפן ממולאים עם אורז מלא לא אכלתי כזה אף פעם אבל אפשר לנסות נכון?? אולי אזרוק גם כמה פירות יבשים ויש עוד המון עבודה כי כרגיל כולם באים.... חטולית
הי חטולית יקרה, לא ניסיתי עלי גפן עם אורז מלא, אבל אני אוהבת מאד אורז מעורב חום ואדום ושחור בפני עצמו. צימוקים בנוסף גם הולך בעיניי, גם דובדבנים ואפשר גם שקדים או צנוברים, אם את בקטע. בתיאבון ולבריאות! סוריקטה
אבל כל כך מבינה זה גם מה שקורה לי בחגים הזכרונות הכי ...... ושמחה שאכלת זה חשוב ואני ....מרוסקת נפלתי השבוע נפילה נוראית ואני פשוט לא מתאוששת אז חיבוק עדין ....
וזה לא נכון שאת לא מרגישה ---רגש את מרגישה כאב ועצב בעקבות זכרונות .... אבל החג כחג והאוירה הכללית של איזה אושר עילאי וקניתי ועשיתי ובישלתי לא נוגע בך ....גם בי לא ואני בלית ברירה עושה .....אבל בצורה רובוטית.... ניתוקית אולי חגים לוקח אותי למקום של אני בולימית .....אוכלת ומקיאה .. ילדה בת 6 והלאההה כל חג ...
הי אביב, אודי כתב לך מקסימה, מה זה לא עשה לך את זה? שווה לנצור בלב, לא? אני זוכרת את החגים של האילוצים של לחבר ביחד דברים שלא באמת מי יודע מה מתחברים, או, נכון יותר, מתחברים כדי ליצור פיצוץ. כן, זה לקח גם אותי לזלילות מטורפות עד כאב (בלי הלהקיא, אבל במקום זאת - לזלול עוד ואז באה הרגשה אלימה של לנקז בכוח). גם הייתי מאד מתפרעת אז. מנסה להתחבר לרגש וגם לדעת. החגים האלה מובילים איכשהו ללב של הפציעה. בטח שרוצים להקיא ולהעיף לכל הרוחות והרבה יותר מזה. המטפל שלי הציע שאצטרף לאנשים החדשים בעולמי, אם בספונטני יתרחש משהו ברגע האחרון, ייתכן שכה אנהג. זה קורה לפעמים. היתרון שבלבד - אין הכנות, אין ת'קטע המטורף של המתנות והקניות, ואין הצגה של חיוך כשאת מרוסקת או הסוואה של כעס. הזדמנות טובה לחסוך כסף שאין לי בספטמבר כי יש מספר קטן של ימי עבודה. הקטע של העפת בעלי החיים מהבית עם הלידה במשפחה החדשה נורא קשה לי ואני מקווה להתאושש. עובדת מחר. סוריקטה
מבינה שהקטע מאוד קשה לך ובכל זאת הפרדה זה לא קשור אלייך זה שלהם ..... ויש הרבה זוגות צעירים שלא יודעים איך יסתדרו עם בעל החיים והתינוק ומוסרים את בעל החיים זה לא להעיף ... אוהבת שימרי עלייך
הי אביב, כן, אני יודעת זה לגמרי עולם שלהם, וגם אם יש דימיון בחלקים מסוימים זה לחלוטין לא העולם שלי. אבל רק אומרת היכן זה נגע. להעיף היא באמת לא מילה שלי, אלא של הסבתא. ובכל זאת אני השתמשתי בה. בעלי החיים יצאו מהבית למקום טוב בו אוהבים אותם, מטפחים אותם ונותנים להם מרחב. וגם שילמו עבור זה הרבה מאד כסף. ועדיין כשששמעתי זה עשה כווץ' בלב. והלוואי, אגב, (ולא אדע לעולם אם זה היה מתאים יותר) היו מאמצים אותי אי אז בגיל פיצי בבית אחר. אבל זאת פנטזיה, ואי אפשר לדעת כלום וגם זה לא רלוונטי בכל מקרה. כשהאמנתי בה, בפנטזיה הזו, או אז התחברתי לבתים ש.. אההמ בדיוק שם ניצלו אותי את יודעת איך. יאללה, יש לי גל חום. והעולם שלי היום אחר. סוריקטה
יהיה מענין לנסות כנראה כבר אחרי החג תודה על הרעיון המענין חוצמזה מה איתך ? שיתחיל שבוע טוב ברגל ימין אוהבת חטולית
גם הבן הבכור שלי גידל כלב בבית במשך שנתיים עד שנולד הנכד הגדול שלי הוא מסר את הכלב הלאה למשפחה אחרת שיטפלו בו אבל לא מיד אחרי שהנכד שלי נולד רק אחרי שנה פלוס כי בדיוק בשלב שהקטצי'ק התחיל ללכת הכלב היה כל הזמן סביבו ולא נתן לו לזוז והוא בכה כי פחד מהכלב הכלב אומנם לא היה מזיק אבל הפחד..... לפעמים ישנם שיקולים שונים חתולית
הי חטולית, אני יודעת. במקרה הנוכחי ניסו כמה שעות, אפילו לא יממה. אבל זה לא משנה. שוב, זה נוגע בי בנקודה בה אני מזדהה עם מי שויתרו עליו סופית. עליי, בתור ילדה של אמא. כואב לי *שם*. לא רק שויתרו אלא גם הייתה התקפה מסכנת חיים והמשכים של איזה ארבעים שנה אחר כך בה מערכות יחסים דומות השתחזרו. זאת הנקודה הטראגית של החיים שלי ואותה אני רוצה לצעוק. את המקום שלה בי. את זה. אני לא מרשה לבטל ועל כן כל הרציונל שעומד מאחורי סיפורי בעלי חיים כאלה לא רלוונטי מבחינתי. המקום שלי צועק. כשמנסים להסביר לי, זה נחווה כמו מכחישי שואה. יש דברים שלא עושים. המממ, כן עושים, אנחנו יודעים בזבלה של החיים שלנו, אבל הם נכללים בסעיף שמדובר ככה. סוריקטה
