בוקר אור

הי כולן, הולכת להסתכל במרחב המקביל, לצטט ולנצור משפטים שלכן ושל אודי. אביב, וואו, איך אמר - "זה ממש לא קל להשיב מלחמה. בעיקר כשברקע יש פגיעה. וצריך גם למצוא את האיזון כדי לא להיפגע. אני מלא הערכה." וואו, נראה לי שהייתי מתקפלת, אבל אני קצת, קצת, גם מנסה בעולם הקטן שלי. לאט לאט משנה לשנה לומדת מטעויות וממכות. ובכל זאת, את המשפחות של החודשים האחרונים, למרות כמה קטעים מוזרים, אהבתי. גם את הקטנטנים והמבטים שלהם. אני יורדת במשקל בלי להתכוון, נמוך כמעט מידי. אולי כל השינויים האלה והגיל. בדיקות לפניי. שיעברו. במבי, אני מקשיבה לך המון ומנסה גם אני להרכיב פאזל. ינשופים, את איתנו ואני מחבקת. הלוואי ואצליח קצת לנוח. משימות רבות לפניי. שלכן באהבה רבה, סוריקטה

מחבקת אותך בחזרה תקופה לא קלה לפני החגים מרגישה שאלוקים נותן לנו יותר "נסיונות" לקראת ראש השנה יודעת שלא פשוט לך... שירידה במשקל מעיד על זה( כמה שהגוף משקף מה שקורה בנפש) מנסה לאחז בתקווה.. אוהבת , ינשופים

💗

בוקר /צהרים טובים יפתי חייכת אותי תודה מאמינה שתמצאי גם את הרגעים שאת זקוקה לנוח את משתפצרת מיום ליום אהבתי חיבוק ענק יפתי שבת מנוחה והצלחה רבה בהתחלה החדשה אוהבת 🤩😍🐹🐱

תודה חטוליתוש, ואיך את? סוריקטה

באמת בתקווה לסופש שקט .... https://www.youtube.com/watch?v=WfQmBakoW2U0 https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5026873,00.html ולא עם כאלה ......וזה בערך בקטנה יש שלל דברים ורעיונות איך ..... ולא אין סיכוי לברוח ... אוהבת מקווה שהתחלות חדשות יביאו איתם טוב עבורך .....והעיקר בתנועה קדימה

הי אביב, די הבנתי שזו צרה מהסוג הזה, אצלנו, להבדיל, יש בעל דירה שיחולל במכוון סתימות במערכת הביוב, או יהנה מנזילות ביוב שוטפים מצינורות דירתו הכי עליונה שמפריעה לכולם ולא יתקן, יתחבר ויגנוב מהחשמל המשותף, או ייפגע בתשתיות אחרות. יחנה את האופנוע במחסן המשותף ויחזיק את המפתחות אצלו. ככה לפחות עשרים שלושים שנה. יחבל בכל התקבצות משותפת לשיפור. זה באמת בקטנה לעומת מה שאני מבינה שמתרחש אצלכם. ניקור צמיגים ושרפות גם מוכר. כאן ממש לידי פוצצו רכב בזמן תנועה וחסל. בום. איזה עולם זבל... חבל שיום כיפור לא סוגר עליהם את הספר. סוריקטה

אין חדש יום כמנהגו נוהג ואני משתדלת ללמוד לחיות עם המגבלות שלי כל מאמץ בעינים גורר דמעות לחץ לא יכולה להפנים שזה המצב כל עמידה מעל כמה דקות גורר כאבים וזה חוץ מהפיברו עצוב לי אבל אין מה לעשות לומדים כל יום לשרוד מחדש אוהבת ומחבקת בחום יפה שלי חטולית

הי חטולית, לא כיף להיות חולה מורכב. עצוב הסבל הבלתי פוסק הזה :-( וגם מרגיז. בכל זאת אאחל מנוחה, ככל שתצליחי. יד וכתף עבורך, שתהיה שבת שלום, סוריקטה

וזה למה אין הרבה מה לעשות כי החוק פשוט מתנער באמתלה של לא מוכר לא ידוע וכאלה ...לא מעניין את הציבור .... וכיפור ---הזבלים -עשו כאן מנגל על האש אין להם אלוהים בכלל עכשיו את יכולה להבין איזה רמת סטרס אני נמצאת .....לא פשוט שמחה לראות אותך מתאוששת ... מקווה שגם אכלת היום 😍 מסודר ומזין ...חושבת עלייך

חטוליתוש כמה מבינה אותך עם הכאב הזה לא ניתן לשבת לא לעמוד לא ללכת לא לשכב .....אבל אנחנו חזקות ... . יחד אוהבת המון

הי אביב יקרה, לבי איתך. ממש פוחדת לדעת מה עוד עושים הזבלים האלה. לא בטוח שאעמוד בזה. איזה דרעק. כן, רמת סטרס ואימה בשמיים. נורא. צועקת יחד איתך (בפנים, בשקט שלי, אבל ככה). לא זוכרת מה אכלתי היום. מסודר זה אף פעם לא. בחירה בריאה - משתדלת. נראה לי שאני בדיכאון, נראה מה יגיד המטפל בשבוע הבא. לילה טוב, סוריקטה

זה נפלא שאספת את עצמך אבל מקווה שכן תתני מקום לעצב והכאב (דיכאון) מקום בטיפול . ילא תבואי רק ממקום של כוח.....חיבוק

אני, כנראה, מחזיקה יותר מידי חזק. אוף. נקווה שאצליח לנוח הלילה. סוריקטה

יקרה זה קשה וזה גם שומר שלא נתפרק בסופו של יום אנחנו צריכות להאסף לבד אבל מנסיון ברגעים שאני מאפשרת לעצמי להשבר מול המטפלת זה אחד הנקודות צמיחה הגדולות ביותר ... מקווה שאת ישנה .....

הי אביב, כתבתי שמעולם לא בכיתי בטיפול. לא בכי מתפרץ כזה בכל אופן. הטישיו - שם שנים ולא נגעתי בו. כל הקטע של האמון, השחרור, להראות שאני חלשה, הפורקן. אולי אני עוד לא שם ולא נותנת. כי עדיין, עדיין לא מאמינה שמישהו יוכל לזה. אני בורחת כנראה. בדמיון שלי אני צריכה חיבוק חזק חזק, והמטפל שלי - אין מגע, את יודעת. כן, ישנתי. לקחתי מינון כפול של תרופות כדי להשבית קצת את עצמי. וברור שהרופא יודע שכך אני נוהגת בסופי שבוע. אבל אני מבואסת שמחר התחלה חדשה בלי שום חופש באמצע. והזקן הזה, השכן, מבקש שאבוא אליו לבית חולים לעשות מצווה. גם כן, תפס טרמפ של דורשנות. אמרתי לו שאני באה מרצוני וכיכולתי, ולא בשביל שתהיה רשומה לי מצווה לקראת יום כיפור. אני עושה חשבון נפש כל יום וכל שעה בשנה. דווקא ביום כיפור, אני לוקחת חופש מזה. עוד דבר שמבאס - יש אנשים, חביבים דווקא, שמבקשים ממני סיוע. לעתים ברור להם שבתשלום, ולעתים לא ברור, ואני גם לא הבהרתי. אבל מה מרגיז - אני מוציאה את נשמתי לשמור (על צמחיה שלהם, בעלי חיים, ניקיון וכד'). בפעמים האחרונות קיבלתי לידיים יצור חולה וגם צמחים מאד חולים. טיפחתי מאד, אבל במקום בו צריך להיות רופא, או במקום בו עונות השנה אינן מיטיבות עם צמחים, מה שלא אעשה, לא יהיה ריסטרט. ואותם אנשים, במקום לראות את ההמון שכן עשיתי, מוצאים את הפגמים - למה יש בעייה אצל הכלב, או למה צמחים קמלו. אלה עם הצמחים - החלפתי שתילים של כמה צמחים לחדשים לגמרי - אפילו לא ראו, אבל כן הבחינו באלו שמצבם נראה רע. מה קיבלתי? חבילת שוקולד (שאני לא אוכלת בכלל, אחרי חודש וחצי של דאגה יומיומית לגינה). אז מה שאני שואלת את עצמי - למה אני דווקא עוזרת להם ולא למי שכן מבחין במאמצים, או שככה אנשים, תמיד מחפשים איפה לא היית מושלם. (או שזאת גם התפיסה שלי). ההורים של התינוקות האחרונים כן ראו את המאמצים והשלם. יצא שהתעריף היה נמוך יחסית, בגלל פספוס קריטי שלי, אבל הם היו מסודרים לפחות בכל העניין של הזכויות. אני רוצה שיתנו לי מתנה (אומרת סוריקטה, שמישהו הדביק לה בגיל צעיר צעיר את המשפט 'שונא מתנות יחיה'). המון מחשבות ילדותיות וממורמרות על הבוקר. סוריקטה

ניראות ועוד ניראות וצורך ללא סוף בניראות שהמטפל יבין ויהיה גם בלי שאדבר שאותם אנשים יראו ויאהבו ויגידו וואוו את נפלאה שווה יותר מכסף או מתנה אם אסרב בטח יכעסו .. תפישת מקום בחלל צריך להתחיל בהתנסות במרחב הטיפולי . לא ממקום קרבני -כי אם ממקום אסרטיבי ....נזקק... לא המטפל זקוק לאויר בגלל העומס אני זקוקה למטפל בגלל החופש בפעם הבאה שאנשים האלה יבקשו תאמרי להם סבבה אבח הזמן שלי שווה כסף ואם את לא יכולה אז פשוט תאמרי סליחה לא יכולה מצטערת לעזור לשני כשזה בא מהמקום הנכון ולא מהמשולש החביב עליינו :קרבן /תקפן/מסייע .......נראה אחרת וגם השני מבין טוב טוב את העזרה . זאת עזרה שבאה מעמדה של כוח לא ממקום זקוק ..... אלו תהליכים שנעשים בתוך הטיפול ....תיראי איזה מרחק עברת השנה של לתפוס מקום ... מתחיל מלפתוח הודעה עבורך בפורום ולא נחבאת בן המילים לאחרים .....בעבודה בלהגיד לא בלמצואנעבודה אחרת ....לאט לאט אבל בטוח .....תצליחי לקחת את המקום שלך בעולם הזה ....סומכת עלייך מאוד מאוד והכאב והבכי תביאי בובה או דובי לטיפול תחבקי אותם ותני לכאב לצאת .....זה מאוד עוזר

איזו מתוקה, אביב, נראה רחוק כל כך וגדול עליי. אין לי מושג אם ילך עם בובה או דובי או כל אובייקט אחר, חי או מה שלא יהיה. אין לי אותו אפילו בדימיון. אין לו/לה אפילו צורה. היום כנראה לא אלך לעזור לזקן. הוא לא לבד, שומרים עליו יפה. אבל מה אני יכולה לעשות בשבילי... שאלה טובה. צבעתי ת'שיער. בלי חשק, אבל רשמתי ביומן וכה עשיתי. סוריקטה

עם המטפל - אני נופלת לו בדיוק בשעה של נפילת אנרגיות משמעותית אצלו. זה קבוע. זאת שעה שאפשרית לי, מאידך, שובר לראות אותו כל פעם כמעט נרדם. הפתרון היחיד, לדעתי, לו יכולתי, להזיז שעה. או שאציע לו ללעוס גת חחחח סוריקטה

אוהבת אותך מליונים .....ויודעת שאת אפשרית ויכולה...וזה רק עניין של תהליך ..... אנחנו כמו הקקטוס בסוף פורחות ואיזה פרח נדיר ביופיו ...

ואני בתקופה שלא בא לי כלוםםם לעשות פשוט ... כל הכבוד על הצבע איך יצא???

הי אביב, לקחתי סלפי של איך שנראיתי איום ונורא לפני. יעני סוג של ניצולת שואה. צילמתי גם סלפי איום ונורא של תוך כדי, משוגעת שירדה מהפסים, סלפי של אחרי, אבל לא מסודר, סוג של מטאטא של מכשפה, וסלפי של אחרי וכן מסודר + קצת איפור (#$%^#) החלפתי תמונת פרופיל בפייס :-P שיראה חמוד. עבדתי על כולם, אפחד לא יודע שיש לי מיגרנה. סוריקטה

עשיתי גם קצת פוטושופ פחחחח סוריקטה

:-/

למה לעשות סלפיים מכוערים .....

הכל נשאר במשפחה. אצלנו צוחקים מהשטויות האלה. הקשרים משותפים של זכרונות ילדות. סוריקטה

נראה לי שהגיע הזמן להפסיק לצחוק מעצמך מגיע לך יותר , ממך מגיע לך להתיפיף ולעשות סלפים שמרימים את הנפש .............. מי שמדברת אני בכלל לא אוהבת להצטלם שונאת שמצלמים אותי ובטח בסתר .....זה מפעיל את כל מערכת הטריגרים .....חיבוק