להיות בנעלים שלי...לא אפשרי..14.00
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
כדי להבין על מה אני מדברת....צריך להכנס לנעלים הגדולות שלי......לא כל אחד מסוגל לראות או להבין.....וזכותם של כולם להרגיש...מה שמרגיש להם הכי הכי....יכול להיות שבדור שאני גדלתי דברים קיבלו משמעות שונה מהדור החדש....של הילדים שלנו....אותנו חינכו ולימדו שבית זה המקום היחיד שבו אנחנו באות לידי ביטוי....המיוחד ביכולות שלנו....בהשקעה...שלנו....בנתינה שלנו....בהתחשבות שלנו....באהבה שאנחנו מרעיפים על הסביבה ..והמיוחד בילדים שלנו...על הבעל כבר בכלל לא מדברים כי זה מובן מאיליו.....גידלתי 3 בנים לתפארת....ואין מי שלא מתפעל מהם...לא בנתינה שלהם...לא באהבה שהם מקרינים ולא בעזרה שהם תמיד מושיטים.....למדו שהנתינה היא לא כדי לקבל בחזרה....אלה הכל רק מתון אהבה לזולת.....מעולם לא התערבתי להם בשום מערכות יחסים.....לא נכנסתי להם לחיים....לא הבעתי דעה כזו או אחרת בלי שנתבקשתי ......לא היה לי ואין לי עד היום שום צורך לשלוט עליהם ולא על החיים שלהם....כן יכול להפריע לי מה שקורה רק....אצלי.....בבית...!!!..וכן...מאוד גורם לי אכזבה גדולה אחרי שהבנים שלי הם רק הצד שנותן....ובקשי מקבל פרורים בחזרה...גם עצוב לי ונורא כואב לי שהצד השני רק מקבל....אבל אני שותקת ולא מדברת את כל מה שאני מרגישה....כי אחרי הכל אלה החיים שלהם....מי שכן נותן להם בראש זה בעלי.....אין שם לא התחשבות...ולא מילה טובה כאלו שחייבים להן הכל.....מי שמתנסה ברגשות הקשים כאלה כמוני יכולה להבין על מה אני מדברת.....עובדה...שתמיד הייתי שם רק כדי לתת ואף פעם לא כדי לקבל...זה לא אני.....מי שהכי נמצאת שם רק כדי להרגיע ורק כדי לתמוך ורק כדי לתת...זו אני.....!!! אני המפרגנת הכי הכי מכולם ובלי הגבלות...אולי זו טעות פטאלית מצידי...אבל זו אני....וזה בכלל לא משנה מה המחיר שאני משלמת....כי הפה שלי רכוס ותפור כך שחלילה לא תיפלט לי מילה מהפה ומישהו יפגע....תמיד מחייכת...תמיד עם מילה טובה מעודדת..מחבקת...מנשקת...ומפנקת...למרות שעברתי את הארוע המוחי שהסיט את החיים שלי 180 מעלות...והיכולות שלי כבר מזמן לא מה שהיו.....אבל.....!!! מכאן ועד לסיפורי מעשיות.....לא נולדתי אתמול.....ולא אוכלת לוקשים...( רק במרק עוף ) שאני מכינה....מי שתגיד לי...שאקונומיקה זורמת לה בוורידים ורק ככה היא יודעת לנקות......ולא רואים את זה בשום מקום....אז באמת סליחה.....אבל זה לאאא...פשוט לאאא...ואחרי לידה....מעובדת חרוצה שלא נחה עד שהבית מבריק...ו.." נהייתי עצלנית אחרי הלידה ", ....ומה קרה לאקונומיקה שזרמה בוורידים...??? חלססס.....לא קונה..ולא חשוב מה יגידו לי.....כי הבית לא צריך לשרוץ שרצים בכל פינה ......ויותר מזה...פתאום יש משום מקום מחלות....שהעתיקו ממני...פחחחח....לא קונה את זה...אז זהו....וכבר לא אכפת לי שיגידו מה שיגידו....אני עד היום עוזרת ותומכת בכולם בהכול למרות שמאוד קשה לי...אז מאיפה באה הקינאה..? או הרצון לשלוט...??? ל ה ד ם....זהו חפרתי מספיק להיום...את השאר יחכה לפעם אחרת....בהמון אהבה חטולית
נראה לי שהבנו, ואפילו מאד, אבל נראה שהרגשת אולי מותקפת מאד נוכח המילים. מילים כמראה. אני מציגה חלקים שיש בכל אחד. כל אדם. במינון זה או אחר. מופנם או מוחצן. גלוי או מוכחש. קנאה היא תכונה אנושית שיש בכולנו. כולנו כולנו. קטע של שליטה - כנ"ל. ועוד דבר - ואני אומרת בוודאי גם לעצמי - צריך לטפל במטפל. מי שתורם, חייב איכשהו גם להיטען בעצמו כדי שיוכל להמשיך לטפל הלאה. לטפל, ועם זאת, לא להקריב.לטפל, ועם זאת לא להיאכל מהאגרסיות של עצמו. וחטולית, אם כל זה גדול עליך ולהד"ם - איני מתווכחת. סוריקטה. 16:24
גם אותי 'לימדה' אמא שהכשרונות שלי יכולים לבוא לידי ביטוי רק מולה ואסור בחוץ. זאת, אגב, ה - (בה' הידיעה) קנאה של אמא. בי. אז אולי אני קצת מבינה?
קנאה envy לבין קנאה jealous אמרה אאל"ט מלאני קליין.
תרגיעי אף אחד לא נגדך הכל בסדר....וכמו שכתבה לך סוריקטה אנחנו מדברים על דברים טיבעיים שנימצאים בכל אחד.....וזה שחינכו אותנו להיות שפחות זה עדין לא אומר שזה החינוך הנכון .....אני מעדיפה את החינוך היום....שנשים שוות לגברים.....והבית , עושים יחד או מי שמתפנה .....והבית ממש אבל ממש לא חייב להבריק וגוקים ...יש בכל מקום . קראתי אותך שם ואני מאוד מזדהה עם הרגישות , אבל זה טבעי שהם ישנם ....אספר לך שהייתה תקופה שקירצפתי בלי סוף והבית שרץ נמלים .....ולא יכולתי עליהם ...עד שעברתי בית :)
יפה שלי...אמא שלי לא לימדה אותי דברים ...כאלו רק מולה...שם הייתי בכלל צריכה להיות מתנה על..." מגש כסף " ...למול בעלה כדי שיהיה שקט בבית...כדי שהוא לא יתרגז...כדי שהו....ותעלי בדימיונך ככל העולה על רוחך....הכל היה שם.....לעומתה שהיא כן תמיד קינאה בי...כי מצאתי חן בעיני בעלה.....ואם הייתי קונה לי סתם סמרטוט ללבוש...אז....מאיפה היה לך כסף לקנות...ולמה לא חשבת גם עלי...למה לא קנית גם לי.....לזה קוראים קינאה....גם כשהיו מוזמנים אלי לארוחות בחגים או בארועים....בעלה תמיד היה משבח אותי ואומר לה...למה את לא מבשלת כמו הבת שלך....כן...כאן היתה קנאה...אני אף פעם לא רוצה להיות במקום מישהו אחר ולא במצב של ...יש לו יותר ממני...אני אדם צנוע וכנוע לגורל....תמיד ולתמיד...אי אפשר לשנות מה שטבוע בוורידים....אוהבת המון....מיאווו
גם אני בעד שיוןין ..כיום המצב שונה..אבל כשמדברים על שיוןיןן זה באמת צריך להיות כך....ולא רק אחד נותן והשני רק מקבל...זה לא שןוויון.....ואצלי בבית אני מרשה לעצמי לעשות אייך שאני אוהבת...והאחרים בכל מקרה עןשים כרצונם....זו השריטה שלי...לא יכולה גם את הלכלוך של הכלבה וגם שהבית ישרוץ...אני פשןט אלך....ואוהבת אותך...מיאוו
אני מאמינה שאם יש/הייתה לך אמא קנאית ברמה שתיארת, אזי בהסתברות מ-א-ד גבוהה יש בך עצמך אמא פינימית כזאת. קול שמדבר אלייך באותו אופן ומקיים מערכת יחסים פנימית כזאת. מרגע שזה חלק בך, זו הופכת להיות קנאה שלך. ה-דבר שלומדים בטיפול הן ההפרדות האלה, ואלה החלקים שבעיקר נוצרת מולם התנגדות כהכחשה או תוקפנות. בחלקים שהם *שלך* יש לך שליטה. באלה שאצל אחרים - לאו דווקא. סוריקטה, ואני ממש אבל ממש בעדך. ואם ראית איך אביב נכנסה בי אתמול (וואלה זה היה קשה, אבל נכון) 17:25
אני עדיין לא רואה שאנחנו במצב שיוויון (גברים/ נשים), את יודעת... אני חושבת, אולי, ש - כשיהיה שיוויון - לא נדבר על שיוויון. סוריקטה 17:29
וואוו יקרה מצטערת שהיה קשה .....ניסיתי להיות עדינה .....את יודעת אני חושבת שזה משהו שאני צריכה ללמוד ...אני באמת לפעמים נכנסת חזק מידי גם בעבודה....אוהבת
היי סוריקטה....אמי עד היום קנאית....לא אוהבת את התכונה הזו בה....ובגילה המתקדם...אי אפשר כבר לצפות למשהו אחר ממנה....אני מתיחסת אליה בכל הסבלנות והסובלנות האפשריים....הרבה דברים מעצבנים יש בתנהגות שלה....אבל זה שלה...אני רק לימדתי את עצמי לא להידמות בתכונות המעצבנות שלה....ולא להיות כמוה....היא שטלתנית.....ומזדקנת. ...ועוד כמה זמן כבר יהיה לה....לאל הפתרונים....ויכול גם להיות שאצל כל אחד המושגים האלה מתפרשים אחרת......לא כולם מתנהגים כמו שטנץ....אבוי היה לנו אילו כך היו החיים....יש מי שמצליח לעקור נטע חולה מקירבו ויש מי שחי איתו כל החיים....אני יודעת שעבדתי על עצמי מאוד קשה עוד לפני שהלכתי לטיפולים....רק לא להיות כמוה....ומרגישה שהצלחתי.....תודה לך יפתי....אוהבת....חטולית
אני יודעת, כמה יודעת עד כמה אנחנו מנסות להיות שונות מהן. את בסדר ומאחלת לך בריאות ככל שניתן. שלך, סוריקטה 19:54
תודה מתוקה....הגב קצת משתחרר.....ועדיין מתנהלת בזהירות שלא יתפס יותר חזק בחזרה....ובימים אלה ממש לא עושה כמעט כלום ...בעלי עוזר לי בהכול....
את רואה, חטוליתוש, הנה, אני מקנאה, חלקית, שיש בעל שעוזר לך. למשל, אני אמרתי שהגב כואב, ואמרו לי - כאילו לא מאמינים לי בכלל - אבל רק שעה, ואת לא צריכה כך וכך והציגו את האפשרות כדבר קל, פעוט ופשוט. ואתן יודעות, גם אם הוא יחסית קל, יש קש ששובר גבות גמלים. ערב טוב, סוריקטה 17:51
