אתן כבר הלכתכן אבל אני נשארת כאן

להרגיש בטוחים בתוך הדממה.. להרגיש בטוחים במקום שלא פוגעים הכי בטוחים ללא אנשים

ינשופי, היכן שלבד רק נדמה שבטוח. אבל אז, כשבבועה של הלבד, אז שומעים רק רחשים של קולות שהם לפעמים איומים מבפנים ולא מקבלים פידבק ותיקון מציאותי מבחוץ. הגם אם כואב. ואם כל כך שומרים נגיעה ומרחפים, אז, אז כשכבר יש פגישה עם המציאות (ותמיד זה בא באיזה שלב) - היא באה בבום. ואז, כשלבד, בעצם הכי הכי תלויים. הכי. יותר בטוח אצל אודי. אנחנו נהיה איתך, טוב? 🐾

את מתוקה תודה

יפה אמרת... כל מילה מיותרת...