היי בנות.. כמה זמן עבר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
וואוו אני מתרגשת לפתוח שוב את הפורום.. כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שהייתי כאן.... מה שלומכן? יש כאן מישהי שאני מכירה? שהייתה בזמן שנכנסתי הרבה.. יש חדשות? הפורום פעיל איכשהו? יש מישהי חדשה מאז אידה אם אני לא טועה..?! מתגעגעת לפינה הזו.. אגב אני נשואה כבר עם 2 ילדים מושלמיםםםםםם תודה לאל.. אבל כמובן לא חסר טריגרים בחיים ועצוב הרבה מאוד פעמים וקשה.. נראה לכן אפשר אי פעם לשחרר??? מתמודדת
היי....ברוכה השבה! מזל טוב!!!! וואו...מקווים כלנו שנדע לשחרר...לשם כך הולכים לטיפול לא? הפורום ככה ככה..לא מאוד פעיל..אבל נכנסים מדי פעם. תודה ששתפת
מה שלומך? איזה כיף לקבל תגובה.. כן גם אז היה דילול של פעילות בפורום. לא פשוט. אבל כיף לדעת שתמיד אפשר לחזור ותמיד נהיה רצויים (לצערינו ולשמחתינו) הזכרת שלשם שיחרור הולכים לטיפול. נכון. אבל זה הרבה פעמים בחיים נראה כדבר שלא נגמר.... תודה, מתמודדת
אהובה שלי . שני ילדים , וואוו אני מתרגשת . הרי אני השושבינה. תמשיכי להכנס ריגשת . שימרי עלייך
מה שלומך אהובה יקרה?? אכן.. בן ובת.. וואלה עכשיו אני נזכרת שיצא לי לשתף שאולי זה לא מגיע לי ילדים.. (לקח 10 חודשים בלי מניעה עד שניקלטתי להריון) להריון השני נכנסתי בציק.. איך עובר הזמן.. ומה שהיה נראה קודם לא בהכרח קורה לאחר מכן.. הכל משתנה כל הזמן.. בטח את השושבינה הכי מתוקה שלי.. זוכרת ותמיד אזכור.. שבוע מבורך שמחתי לראותך ואשמח לשמוע ממך.. מתמודדת
נפלא אני מאוד שמחה ...ידעתי תמיד שאת צעירה והתחלת לטפל בעצמך מוקדם ושדברים יסתדרו לך . אל תיבהלי אהובה זה תמיד נשאר כצלקת אבל צלקת לא מדממת. ואני עדין מטפלת בכצמי במקומות יותר טובים אבל עוד עבודה רבה רבה לפני. הנזק ענק ..ויחד עם זה יש את החיים שחזקים יותר מהכל . תשמרי עלייך ועל הילדים שלך ותזכרי לחבק אותם לאהוב לתת בטחון שאף אחד לא יעיז לפגוע בהם ..והכי חשוב תקשיבי להם כל הזמן גם בן השורות ... אוהבת חיבוק
מה שלומך יקירה? איך את? איזה כיף לראותך שוב.. :-*) כמה נכון זה להקשיב בין השורות.. כמה דברים היו יכולים להימנע.. וכמה ניתן למנוע אם רק נקשיב.. נזהה.. נהיה ונכיל.. ואם אנו לא קיבלנו לפחות בחיים שאנו בחרנו לשקם מהתהום לתת מקום אמיתי ליקירים לנו.. מאמוש.. צלקת זה לא מילה.. הלוואי ולא תדמם כלל.. אבל לבינתיים יש עליות ומורדות לפעמים שמח ולפעמים הכי לבד ואי תחושת שייכות.. אפילו לא לעצמינו.. לרוב לאחרונה למשל יש לי את הילדה הקטנה שלא רוצה להישכח והיא (אני) נלחמת לתת לי להרגיש רע..עצוב.. מר.. לבד.. מחנק..ולאבד בעולם שמלא חיות.. מעורערת.. עומדת על חבל דק.. שוללת כל אמון ותכונה טובה בעצמי.. ועוד.. אלו ויותר תחושות שעולות בי בפרק זמן האחרון.. אך זה כמו רוח.. בבית ובעבודה אין זכר לכל זה.. ניתוק מושלם.. וברגע של שקט.. הבועה מתפוצצת והכאב עולה.. הדמעות לא יוצאות רק בא לי להתנתק שוב.. אני ממשיכה בטיפול.. ועכשיו אני יכולה לומר שאכן עברתי דרך.. ואני עושה צעדים רבים להכיר את עצמי גבולותיי נטית ליבי בסוג עבודה וכיוון לימודים למשל.. ועוד.. שמחה לשמוע שאת ממשיכה לבחור בשינוי כי מגיע לך. ונכון תמיד תמיד יש מה לעבוד ועל מה לעבוד.. לכל אדם ובפרט לנפגעים.. כמה זה עצוב שדווקא מי שנפגע הוא זה שצריך לעבוד.. אך זה דרך העולם.. מי שנידרס למשל הוא צריך שיקום פיזיוטרפיה ולעצור ממרוץ החיים...... מאחלת לך מאמי שלי הצלחה ענקית. באמת שכיף לי להיכנס ולראות תגובה ממך.. אוהבת מתמודדת
הי יקרה לתקופות קשות יש לך את המייל שלי לא ???? אני עדין שם באותה הכתובת .. ואנני שמחה שאת חושבת על לימודים והתקדמות חשוב מאוד ..והכי נפלא שאת ממשיכה טיפול . תראי הגיוני שעכשיו קשה לפני החגים זה שוב מציף המשפחה המורכבות ... ואני מציצב מידי פעם בדרך כלל לא כותבת. הרבה מכאן עברו לפורום של אודי פסיכולוגיה קלינית ... שתהייה לך שנה נפלאה וטובה עם המון חלומות...שתיזכי להגשים אמן
