לא מצליחה לישון,למה אנשים יקרים לליבנו ,

עוזבים אותנו,קודם זה היה הבן של חברה שלי שנפטר בגיל 6 מסרטן, חברה שלי מארצות הברית גם נלחמת במחלה הארורה הזאת וגם לה יש נקודות בריאות והיא מקבלת טיפולים ודוד של האקס גם במצב לא טוב יש לו גם גרורות הייתי אצלם לפני ארבעה חודשים והוא היה נראה יחסית טוב דיברנו צחקנו ועכשיו הוא בהתדרדרות ואין מה לעשות רק מורפיום נגד כאבים והבן שלהם כבר מגיע מחול להיות כאן זה אומר שהמצב כבר כנראה בסוף ואני לא רוצה להאמין ואני מנסה להבין ולקלוט אייך מבן אדם שהיה עצמאי ותפקד הוא עכשיו שבר כלי אני כל כך רוצה לנסוע לשם להיות איתם ואין לי אומץ לראות אותו הוא כבר לא אותו דוד שהכרתי עצוב לי הם משפחה שלי

את התחושות שאני מרגישה עכשיו http://www.jugend.co.il/gallery/data/537/31933193____-____-_____.jpg

כמי שחוותה שרשרת אובדנים לא מכבר אני מזדהה עם שלל תחושותיך.... אני משתדלת למלאות את הבור שנפער ואת החור שנוצר לי בלב בהעדרם המצמיתה לצמיתות....באלמנטים חיובים ומלבבים! החיים חזקים מהכל יקירתי!!!! אני מקווה שכל משפחתך והסובבים אותך יבריאו לחלוטין ולא תחווי אובדנים נוספים בחייך!!! בריאות לך ולכולם. עמך. שדה ניר.

גל יקרה, אני איתך, קל להגיד לך להיות חזקה..... אבל תשתדלי למעני.... אני מאחלת לך שהתקופה הקשה המתמשכת הזאת תעזוב אותך במהרה.... לא מגיע לך הכאב הזה. תמיד איתך. ליאור

לצערי אין תשובות לשאלות שלך , אנחנו מאבדים אנשים שאנחנו אוהבים בלי לדעת למה , מחלת הסרטן היא נוראית , רק לפני שנה אבי נותח להוצאת סרטן מהראות שלו ואני זוכרת היטב את הגיהנום שעברתי ,זה פשוט קורה כנראה שכך צריך לקרות , והכאב , אין ספק שהוא גדול מאוד , אך אין בידך להושיע , אם הרופאים עשו כל מה שרק אפשר , ויש מספיק טכניקות כיום לריפוי הסרטן , אז כנראה שאין באמת מה לעשות ,תשמרי על עצמך !!!!!!! גם כך את לא יכולה לעזור , אולי רק להיות שם ולתמוך , השאלה איזה מחיר זה יקח ממך ואם תוכלי לעמוד בזה , שולחת לך המון כוחות נפשיים וחוזק נפשי והמון חיבוקים מחזקים , איתך מתוקה , תעדכני מה קורה , אל תישארי עם זה לבד , שומעתתתתתתת ??????????? חתולה

מה שלומך? הצלחת להשלים שעות שינה? את שואלת שאלה קשה מאוד.... האמת.... כואב... ואין ליממש תשובה... אידה

אני עם כאבי ראש ובחילות כמעט הלכתי היום מהעבודה אבל שתיים שיכנעו אותי להשאר דיברו איתי כי הייתי כמו קפיץ אני לא מוצאת שקט הרגשתי שאני רוצה לבכות ולצעוק אבל שתקתי כל יום ללכת לעבודה זה קריעת ים סוף בשבילי אין לי כוחות לנסיעות האלה לדבר עם האנשים אני לא מצליחה להרים את הראש מהמים וכבר נגמר לי החמצן עצוב וכואב לי הכל פוחדת מהרגע הזה לאבד אותם ,פוחדת מהרגע הזה ששוב יווצרו בקיעים בתחושת השייכות בתחושת המשפחה