היי בנות...אני עצובה ונמאס לי מעצמי משום מה

ניסיתי לכתוב-לא הולך לי. ניסיתי לצייר-גם. סתם מצוקה מטומטמת ללא מילים. אביב המהממת, כמה עוצמה וכמה כוח במילים שלך...במקומות הכי קשים...הלוואי לי עכשיו. עייפה אני פתאום כל כך מעצמי...עייפה לכאוב את אותו דבר...מיכל,כמה הכאב שלך מזכיר לי עכשיו את שלי...כמה הרבה היא עושה בשבילי...אפילו לא איכפת לה שנתכתב כל יום או יומיים קצת. היא נמצאת בשבילי תמיד כך שזה מלחיץ לפעמים אפילו...ו...וכואב לי!!!לא יודעת מה יש לי...כשמצליחה לבכות הכאב משתחרר קצת עד פעם הבא... סליחה שאני כזו פאסימית היום...

יקרה ... כמה עצוב לי שנשארת עם הדברים לבד היית אפילו רומזת שם שכתבת כאן מבינה אותך כל כך ...הבעייהשאנחנו לא נותנות לכאב מקום מחזיקות חזק חזק ואז זה מרגיש נורא . ברגע שנותנים לכאב הזה מקום הרבה יותר טוס. מקווה כל כך שאת הרבה יותר טוב ומשהו משמחת אדר נדבק בך .. אתך בלב