בוכה לא יכולה יותר

בא לי למות אין לי יותר כח ככ עצוב לי למה הכל דפוק מאתמול אני בוכה אחרי שלא בכיתי חודשים אפילו לא דמעה הכל שחור ועצוב הידים כואבות מרוב שפשופים וחתכים והלבד................... ככ מפחיד שונאת את עצמי יותר מכל דבר אני מרגישה שבגדתי באמא שלי ושמגיעה לי עונש ככ נגעלת מעצמי והפסיכולוגית שלי....היא לא מבינה אותי בכלל אני כבר חצי שנה אצלה והמצב נהיה יותר גרוע אני מרגישה שהיא לא מבינה ולא מאמינה לי היא חושבת שאני פוצעת את עצמי בשביל לקבל צומי אבל היא לא מבינה שזה בשביל להעניש את עצמי ובגלל שאני נגעלת מעצמי

אין לי כבר כוחות הלואי שאני ימות ככה אני פחות יפגע באנשים אני רוצה לעזור את המטפלת הזאת ואני עדין לא יודעת מה לעשות ככ קשה.כואב.עצוב.וזה נראה שלא יעבור אף פעם אולי כשאני ימות ואני סתם יושבת כל היום מול הטלויזיה לא עובדת ולא כלום ובוכה כמו תנוקת אני מרגישה כזו סתומה שאני בוכה ומתלוננת כאילו מרחמת על עצמי אבל ההרגשה הזאתי........לא עוזבת אותי איך אפשר לחיות ככה? זה נקרא שאני מרחמת על עצמי? אני ככ פוחדת............

אני שומעת מדבריך שמאוד קשה...והמקום החשוך הזה שאת נמצאת בו מאוד מוכר לי...קודם כל רוצה להזכיר לך שאת לא לבד..אנחנו כאן איתך..ורוצה גם להגיד לך שלמרות שהכל נראה עכשיו מאוד רע ומאוד חשוך זה עוד ישתנה...זה כמו גלים...עולים יורדים...ושוב עולים...וכשנמצאים בתחתית מרגישים כאילו הכל אבוד ושוב לא יהיה טוב אבל זה באמת משתנה...ובקשר לפציעה העצמית...מכירה את זה יותר מידי טוב לצערי..גם אני נמצאת בסיוט הזה.וזה לא קשור לצומי...כל כך לא...אני שולחת לך קישור על פציעה עצמית...תדפיסי את מה שכתוב ותראי למטפלת שלך...דרך אגב האם המטפלת הזאת מומחית לפגיעות מיניות? מקוה שתרגישי טוב יותר כמה שיותר מהר...שולחת לך חיבוק עוטף ומזכירה לך שוב שאת לא לבד... הנה הקישור: http://macom.org.il/Topic_si.asp דמעה

מילי יקרה אין לי היום הרבה מילים ובכל זאת מאוד רציתי להגיד לך שאני כאן איתך, שאת לא לבד שולחת חיבוק שחף

אתם לא יודעים מה זה בשבילי בחים אף אחד לא התיחס אלי ככה אני בכלל לא יודעת מה זה תמיכה..ואתם ככ עוזרים לי לחשוב על דברים בצורה אחרת תמיד חשבתי כשאני פוצעת את עצמי או בוכה שאני מתנהגת כמו תנוקת כמו סתומה ואתם אומרים פה משהו אחרת וזה מתחיל להרגיע אותי קצת אני משתדלת לא לבכות ולא לפצוע אבל בימים האחרונים לא יודעת מה קרה לי הכל צף ואני ממש מצטערת שהפלתי הכל עליכם

יתכן והיית זקוקה לפרץ הבכי הזה בכדי להשתחרר מעט מהמועקה הגדולה שלך.... זה נשמע כאילו הכל נשאר בפנים... שאין את מי באמת לשתף... כי התחושה היא שלא מבינים אותך...לא מבינים את הכאב שלך... הלבד היא אחת התחושות הקשות ....כשקשה וכואב ויש את מי לשתף.... אז ההרגשה שלא לבד מקלה.... קבלת כאן הרבה עצות לגבי טיפול... תעשי חושבים ואף שתפי את המטפלת (אם זה אפשרי) שיחות כאלה אמורות לעורר תפנית בטיפול....ואם לא.... אז אכן צריך לחשוב על ממוחית בתחום...ללא ספק... את בחורה הדרת שעברה דברים קשים שלא באשמת.... אל תבתרי על עצמך... זו לא את..... את בסדר גמור.... ומותר לך להרגיש כל דבר ללא תחושה שזה לא בסדר... ובטח ובטח לשתף אותנו... איתך אידה