מתנצלת

בזמן אחרון אני לא מגיבה כאן לאף אחת...לא תומכת...לא נותנת מעצמי...ואני מתנצלת שזה ככה...אין בי כוחות לכלום...אני לא ישנה בלילות ואם כבר נרדמת אז יש סיוטים...והקרירות של הבוקר מזכירה לי את הבית של סבתא שלי בארצות הברית..וזה מעורר בי המון עצב...כשביקרתי שם לפני כל כך הרבה שנים ישנתי בעלית הגג ששם בזמנו ישנו אמא שלי ואחותה כשהיו נערות...מצאתי שם מחברות שלה עם שירים שכתבה וציורים שציירה והכרתי צד אחר שלה...ובכל בוקר פתחתי חלון לאוויר הקריר של הסתיו והגעגוע הציף אותי...ואני כל כך הייתי רוצה להכיר מישהו שהכיר אותה ולשמע עליה...איך הייתה כילדה..למה הפכה למה שהייתה אחר כך...אבל אין אף אחד שיכול לספר לי עליה...וזה קשה לי...מרגישה מנותקת...למה הצורך הזה באמא לא עובר לי כבר??? דמעה

דמעה יקרה... נתחיל בזה שאין מה להתנצל... גם אני לא כלכך הגבתי בזמן האחרון, אבל המקום פה מרגיש בטוח כל פעם מחדש לתפוס את המרחק שלנו ולחזור כשרוצות... ובקשר לשאלה שלך.... אין ספק שזה לא עובר וכבר כתבת את התשובה בשאלה, זהו צורך כלכך בסיסי שלנו מילדות, הצורך באמא, אין סיבה שהוא יעבור... האם הצורך באוכל, מים או שינה עובר??? אולי להפך... לא להתנתק מהצורך הזה, להתחבר אליו ולנסות לחשוב מה יכול לעזור... לא כלכך מכירה אותך אז קשה לי לחשוב על רעיונות... בכל זאת.... מחזקת....

את לא צריכה להתנצל, זה המקום להרגיש את כל קשת הרגשות, קשה להרגיש תחושת תלישות שאין שורשים,ותמיד הגעגוע לאמא לא יפסיק הלוואי וזה היה אחרת שכן היית מוצאת נקודת אור או חיבור לשמוע עליה יותר ליבי איתך ומחבקת

כמו שאמרו תום וגל .. אין צורך להתנצל , לפעמים כל כך קשה שפשוט אי אפשר לענות או להתייחס. תקחי את הזמן , ולגבי אמך - זה כל כך טבעי ונורמלי , ואת צריכה פשוט לקבל את זה ולא להלחם בזה . וקבלי את עצמך ואת הכאב שלך חבקי את דמעה אל תלחמי בה כל הזמן.... מקווה שבקרוב יהיה לך טוב. מחזקת - ומחבקת אם את מרשה... ליז

למה הצורך הזה באמא לא עובר..?? כל כך מבינה ומכירה את הצורך ואת החסר הזה... נראה לי שזה הדבר החזק והמשפיע ביותר ביותר... וזה כל כך חסר גם כשלא מכירים או חיים עם זה... (נזכרתי במשהו שמישהי בפורום אחר שאני כותבת בו כתבה פעם "משהו שמביא אותך לעולם ואז נעלם...") הייתי רוצה פעם לקרוא לזה אמא ולא 'זה' או 'משהו'... אלא באמת לדעת למה הכוונה במילה הזו... לצערי דמעה, אין לי מילים מנחמות בנושא הזה.... צריך להתמודד וללמוד לחיות עם זה... אין תחליף ואין משהו שמקל במיוחד... אני רק יכולה לומר שאני מאוד מבינה אותך... ובקשר להקדמה שלך... אין כלל על מה להתנצל... זהו פורום תמיכה וזו המטרה שלו... אנחנו כאן בשבילך כמו שאת היית ותיהי כאן בשבילנו כשתוכלי... לפחות כאן אל תרגישי אשמה ותרשי לעצמך להיעזר... איתך....

אין לך עבור מה להתנצל יקירתי מקסימום להסביר ולהבהיר לנו אם חשקה נפשך ואת עושה זאת בחינניות ובסבר פנים יפות... ובקשר לאמך והרצון להתחקות אחר כל בדל של מידע וידע עליה זה אלמנט טבעי בתכלית ומתבקש בהתחשב ביחסה הלא מובן אליך ובהתחשב במותה הטראגי ובחסך האין סופי שהיא פערה בך ובנשמתך!!!וסמיני השאלה הרבים שהיא יצרה בהעדרה!!! האם ניסית את שמה במנוע החיפוש- גוגל?! האם נברת בכל מגירותיה?האם ריחרחת בעדינות אצל כל חברותיה ומכריה? בדל ועוד בדל יצרו את הפסיפס השלם שהתפספס לך עד כה...ויזכו אותך בהבנה וחמלה כלפי אמא שלא תיפקדה כמצופה ממנה ויתכן גם שההבנה תספק לך השלמה נשמה!מעין סגירת מעגל! מחבקת בחום ובהבנה. שדה ניר

אנחנו כאן בשבילך....כשאת יכולה יותר ופחות.... לתת ולקחת... להתקרב ולהתרחק... הכל מתאים...הכל בסדר... לא נראה שאפשר להפסיק לרצות...להרגיש....לדעת ...לגעת... במשהו... מאמא... כל דבר מעורר געגוע... אין לנו אפשרות למחוק...את כל מה שנספג.. שמקודד במוח..בגוף...בנפש.. בכל החושים... בצרכים בסיסים...שלנו... מקווה שרוח הסתיו... תעורר גם תחושות טובות.... איתך אידה

אמא הו אמא, אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מליבי.... את וגם אני, בשמחה באהבה בכח, בחולשה..... ועוד קטע משיר של רעקי גל שקורע לי את הלב.... תפילות הילדים שבוכים לאף אחד, אלוהים שומר בתיבה מיוחדת, ואני עוד זוכרת, ילדה קטנה לבד, וקולות של מלאך, מגורש מגן עדן..... דמעה נפלאה באדם, הכאב משותף.... הרצון לאמא משותף.... כמו שכתבה אידה, אי אפשר להשלים עם האבדן.... אני כאן איתך מתוקה, את יודעת.... חיבוק ע נ ק י ליאור