מחשבות של לילה...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
בתקופה האחרונה כל פעם לפני שאני צריכה להגיע למרכז אני אומרת לעצמי שזו הזדמנות מצויינת לדבר איתו... עם אחי... כבר הרבה זמן שאני מתבשלת עם זה וכמו שאני מכירה את עצמי, כשאני ירגיש שזה נכון אני יעשה את זה... עם כל הקושי והפחדים... כבר הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת לדבר על דברים שבחיים לא דמיינתי שאני אדבר עלהים... אבל הרבה זמן אני מרגישה שאני צריכה לעשות את זה.. שזה חשוב לי... ועכשיו מפחדת שעד שכבר יש לנו קשר די טוב ואני מרגישה בסדר איתו, מדברת איתו, מתייעצת איתו, מצאת את עצמי אפילו אוהבת ומתגעגעת אליו לפעמים (בכל זאת, הוא אחי... ואחים שלי ואבא שלי הכי חשובים לי... תמיד היה לנו קשר טוב לכולנו... לפחות עד שנזכרתי במה שקרה...) אז.. עד שאני מרגישה שהקשר שלנו קצת משתקם (לפחות מהצד שלי... הוא מהצד שלו לא ממש הבין למה הוא נהרס...) אני מפחדת להרוס את זה... ואני אומרת לעצמי שזה בסדר... שאני יודעת שזה יהיה קשה ויכולות להיות הרבה תגובות מהרבה כיוונים... אבל בסוף, אחרי הכל, זה יהיה לטובה... לטובתו, לטובת אחיין שלי וגם לטובתי... ואני מוכנה לספוג את זה... ואני יודעת שאם זה יעשה בצורה נכונה זה יכול היות מאוד מועיל לכולנו... אבל כל כך מפחיד... וכל כך לבד.... זה כל כך אמביולנטי (ככה כותבים??) העניין הזה והקשר שלי איתו בכלל... לפעמים אני כועסת ולא מבינה את עצמי.. איך אני מצליחה לאהוב אותו? אבל אני לא רוצה לכעוס עליו או על עצמי כל החיים... רוצה לשים את זה מאחורינו.... כל החיים גדלתי בתחושה שאחים שלי ואבא זה כל מה שיש לי... (שזה המון... אבל לפעמים שוכחים את זה בתוך התחושה של האבדן והחוסר של אמא...) כנראה שזה יותר חזק ממה שקרה... אוווווףףףףף אני מה זה חופרת לכן ובטח אתן לא מבינות בכלל מה אני רוצה.... כל פעם כשאני צריכה לנסוע או לפגוש אותו זה אותן המחשבות.... אבל אני לא יכולה לבד... אני צריכה מישהו שיהיה לידי וידע ויקשיב, ומישהו שיהיה איתו... זה לא כל כך פשוט... למה זה כזה מסובך??? למה אי אפשר פשוט לדבר איתו על זה וזהו? פשוט לנהל שיחה בלי כל הפחדים מסביב? ואישתו...? כל כך מפחדת מהתגובה שלה.... של האחים שלי... הרי יכולות להיות לזה השלכות, הם יכולים גם לגלות וזה יכול לעשות כזה בלגאן... ומצד שני... זה יכול להיות מאוד לטובה... בדמיון שלי יש מליון תסריטים, כמה מהם מסתיימים ממש נהדר... ואחרים מסתיימים כמו סיוט... אוף...
כנפיים יקרה - האימביווילנטיות הזו כל כך טיבעית כל כך נורמלית, הצורך לנרמל את הקשר המשפחתי להיות משפחה כמו שהטבע רצה, חמה אוהבת, תומכת... את אמיצה , נשמה טהורה .לא רוצה לעשות בלגנים, לא רוצה לפגוע באחרים.... אבל יש אותך אל תשכחי - צריכה לשמור על עצמך , לחזק, לטפח, לעשות מה שנכון לך - יקרה. ואם זה מתאים לך וזה יעזור לך להתקדם הלאה לצמוח ולפרוח . אז תעשי את זה וכמו שכתבת - לא לבד , את חייבת גיבוי והשגחה .וכמו שאמרת זה הכל תסריטים - את לא יודעת מה באמת יהיה עד שתעשי את זה. מקווה שהצלחת לישון - מחבקת , ליז
"לכל זמן ועת" נשמה...את תחושי בצורך ברגע האמת.. ואז הגילוי יצא בצורה הכי טובה שיש!אך חשוב שיהיה לך גיבוי צמוד למהלך כל העת! אני מכאן שולחת לך כוחות ורוח גבית על מנת להחליט...על פי נטיית הלב.. ומתוך ראייה כוללת והתחשבות מערכתית משפחתית מסועפת...של ראייה חדה ומיוחדה לפרטי פרטים. לילה/בוקר טוב וחיבוק. שדה ניר.
כנפיים יקרה! מה שלומך? נראה לי שעד שלא תעשי זאת... זה לא יניח לך.... ואולי היחסים הטובים ...הקרבה והגעגועים... הם קרקע להדברות... אולי תיהיה נסיגה....יכול להיות.... אבל גם על זה.... את יודעת, צריך לדבר.... ולך יש את היכולות והכוחות לעשות מה שאף אחד לא .... זה רק בידיים שלך מצאי את הזמן המתאים לך ועשי זאת... זה בשבילך... בשבילו... וכל המשפחה... מחזקת אותך אידה
אני חושבת שאת מסוגלת לעשות את זה... ואני גם חושבת שאת כלכך מוכנה לזה, כי זה מתבשל אצלך כלכך הרבה זמן... והדברים יסתדרו, אולי בהתחלה זה יהיה קצת קשה, אבל בהרגשה שלי את באה היום ממקום יותר שלם ומודע... ולפי הבנתי אין לך מטרה לזרוק פצצה וללכת.. זה יהיה צעד משמעותי וחשוב... והכי חשוב, שאני מוכנה להיות איתך, אני רוצה להיות איתך בזה... *מעניין שחשבתי על זה לפני שקראתי את ההודעה שלך... נדבר... יומטוב!
נראה מה יהיה עם זה... תודה לכולכן על התגובות.. מאוד ריגשתן אותי.. מניחה שאני יעדכן אותכן אם יהיו התפתחויות... בנתיים יש לי קצת זמן לחשוב על זה עד שאני אראה אותו... לא יודעת... מצד אחד אני מכירה את עצמי ויודעת שכשאני ירגיש שזה נכון אני יעשה את זה בלי לחשוב על זה יותר מידי.. מצד שני יש גם לא מעט פחדים... אני מניחה שאני יעיז לקפוץ למים בסופו של דבר... שיהיה יומטוב!
