לא בטוחה כי רוצה להמשיך את ההריון

שלום אני בשבוע 6 של ההריון והעניין הוא כזה: לאחר 9 שנים של נטילת גלולות, חשבתי לתומי כי ייקח לי לפחות חצי שנה עד שנה להיכנס להריון וכך, לפני כחודשיים וחצי הפסקתי ליטול גלולות. בחודש שלאחר מכן קיבלתי מחזור ובזה שלאחריו כבר הייתי בהריון. הנושא מאוד מלחיץ אותי היות ואני מרגישה עדיין צעירה ולא מוכנה, אין לי אף חברה שבהריון וגם חשבתי שזה ייקח לפחות כמה חודשים טובים לאחר שנים של נטילת גלולות. אני בת 25 וממש מרגישה דיכאון מסויים ולא יודעת איך להתגבר עליו. אני חושבת שגם הפסקת הגלולות הייתה בגלל לחץ של המשפחה של בעלי ושלי והיום אני מצטערת על הפזיזות. מה לעשות כדי לשפר את ההרגשה?

אני בטח לא יכולה ליעץ לך מה לעשות עם ההריון הזה שנשמע שהוא לא רצוי ויחד עם זה הרבה הריונות לא רצויים סופם היה בתינוק מקסים ואושר גדול. מצד שני גם ילד לא רצוי הוא באמת לא מעשה חכם, הוא רק יסבול וזה לא משהו שהיית רוצה נכון? אני במקומך הייתי נותנת לעצמי עוד קצת זמן להתרגל לרעיון , מסתובבת בגינות עם עגלות ותינוקות, הולכת בחנויות לתינוקות וכו... אולי זה יעשה לך טוב על הלב, חשק לילד אפילו שהכל קרה כל כך מהר ולא מתוכנן? אולי תרגישי לחילופין שכל זה גדול עליך אבל את חייבת לשקול יותר עד כמה את רוצה או לא רוצה. אישית כאמא אני יודעת שהדבר הכי נפלא שקרה לי בחיים היתה לידתו של קסם והפיכתי לאמא. זה אושר שאין כדוגמתו. מצד שני הייתי בשלה לכך ורציתי את זה מאוד. תחשבי על זה קצת יותר, תחשבי יותר על תינוקות ומהם עושים לך.. בכל זאת ילד בשר מבשרך זה כל כך מרגש ואחר. מה שלא יהיה ומה שתבחרי רק טוב שיהיה תמיד כאן איה

אני ממש לא מבינה אותך. בשביל מה הפסקת את הגלולות אם לא בשביל להיות בהריון?! עשית זאת מתוך בחירה, ועכשיו את מתלוננת שזה בא לך בקלות????? העיצה שלי: תכנסי לפורום השכן, של פוריות ובעיות פריון. תקראי מה עובר על הבנות שם, שמנסות להיות בהריון שנים על גבי שנים, איזה טיפולים קשים הן עוברות, כמה הורמונים מלעיטים אותן, כמה כסף נזרק, כמה רופאים שמפשפשים להן ברחם ולא מוצאים למה הן עקרות, כמה אכזבות וכמה דמעות. וההריון לא מגיע. אחרי שתקראי כמה קשה בכלל להיות בהריון, ואיזה מזל וזכות יש לך - אולי אז תלמדי להעריך את המתנה שקבלת. להיות בהריון בלי להתאמץ. מצד שני אם גם זה לא יעזור, ואם את עדיין תדעי להעריך את המתנה שקבלת - אז כנראה שלא ראויה לה, לפחות בשלב זה.

שלומית כמה שאת צודקת..... זה המשפט הכי נכון שיש "אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים" אני מניסיוני האישי עברתי המון סבל ובדיקות וטיפולים עד שניקלטתי להריון....ואני מודה על כך לאלוהים יום יום..... שבעזרת השם ההריון הזה יגמר בשלום עם ידיים מלאות.....ואמן על כולן..... אז כל וחומר נשים פזיזות כאלה וקלות דעת שהכול בא להם על מגש זהב בחיים.... ככה כניראה מתייחסים לדבר המיוחד הזה שאלוהים נותן.....הריון וילדים.... אז מיה אני מקווה שתיקחי את העירותינו לתשומת ליבך.....וזה ממש כואב לשמוע שיש אנשים כמוך בעולמינו.... כי לדעתי (וזה מה שלימדו אותי כל הזמן) שהריון זה לא פנצ'ר כי מי שלא רוצה להיכנס להריון לא פותחת רגליים (תיסלחו לי על הביטוי). ככה אני מאמינה. !!!! שיהיה לך בהצלחה ומקווה שתעשי את הבחירה הנכונה. אלמונית.

בנות...... לא קצת נסחפתן? אגוזים או בוטנים, באמת..כל אחד נמצא בשלב אחר עם החיים שלו, והבחירות שלו הן בהתאם. לדעתי, לא מנומס "להפיל" על בחורה שנכנסה לפורום תמיכה, את כל התיק שלכן..להפנות אותה לפורום שכן..וכו' הרי זה פורום חרדות מהריון ולידה, וזו החרדה שלה. לגיטימי לא?

ראשית תודה על הפורום המקסים הזה ,אני שואבת ממנו הרבה עידוד. אני בת 26 אמא לשני ילדים מקסימים , לצערי חוויות הלידה של שני ילדי הם מבחינתי "טראומה" בני הראשון נולד פג ובני השני נולד בניתוח קיסרי ולמעשה מיד לאחר הלידה השנייה ידעתי שאני חייבת הפסקה הבעיה היא שאני לא רואה את הסוף של ההפסקה הזאת ולפעמים נדמה לי שככל שהזמן חולף כך הפחד מתעצם אני מוכרחה לציין שבעלי והסביבה די לוחצת ומן הסתם זה מלחיץ אותי עוד יותר מה לעשות???...

לפני כמה שנים, כשהייתי עוד ממש ילדה, היה לי חשד להריון ונהבלתי נורא. זה היה כבר עם בעלי אבל עוד לא היינו נשואים. הייתי עסוקה בשאלה מה אעשה ואיפה אקח כסף להפסקת הריון... ילדה קטנה וטיפשה...הסתבר שאני לא בהריון וזאת היתה הקלה אדירה. אחרי שהתחתנו הסתבר שלבעלי יש בעיית זרע חמורה ואין לנו סיכוי להביא ילדים באופן ספונטני. ולכן עברתי טיפולי פוריות קשים - זריקות, שאיבה של ביציות בהרדמה מלאה ואחר כך - שבועיים של תקווה שזה נקלט. כמה שהצטערתי שאז זה לא היה הריון! כמה שהכל התהפך פתאום! כמה בכי והסטריה שאני, ילדה בת 23 (לא תגידי זקנה בת 45 שנזכרה פתאום שהיא רוצה ילדים) צריכה לעבור את זה! כמה בכיתי שאלוהים לא אוהב אותי וככה מעניש אותי! נקלטתי להריון בגיל 25 (עכשיו אני כבר 26) ועדיין לא מאמינה שזה קרה. שזה הצליח. שתמה התקופה הארורה של הטיפולים. עכשיו אני כבר חוששת יותר מהלידה מאשר מההפריה הבאה שנעשה. אז אני יכולה להבין אותך ולא יכולה שלא להסכים עם הבנות שכתבו כאן על כמה שזה לא הוגן שמי שרוצה לא מקבלת ומי שמקבלת - לא רוצה. אני כמו שראית הייתי בשני המצבים האלה ורק עכשיו אני מבינה איזה אושר זה להיות בהריון ולצפות לילד. אולי מה שכתבתי כאן יגרום לך לחשוב שוב. אני לא רוצה להפחיד אותך - הרבה נשים עשו הפסקות הריון בחיים, אבל רק שתדעי שיש סיכוי שאחר כך תרצי ולא תוכלי להיכנס בקלות להריון. שווה להסתכן??? מאחלת המון הצלחה.

מיה שלום, גיל 25 הוא בכלל לא צעיר מדי להריון ראשון, לפחות מהבחינה הביולוגית.- זה בריא מאד כך. בכל קבוצת חברות תמיד תהיה אחת שהיא הראשונה שנכנסת להריון, ובמקרה הזה זו את. אולי זה יעשה חשק לחברותייך האחרות, ללכת בעקבותייך...... כל מי שנמצאת בהריון ראשון, לא תמיד קל להעריך מראש את האושר הגדול כשתחזיקי את התינוק בפעם הראשונה בידייך. בהצלחה ל

מיה היי גם לי היתה אותה בעיה אבל אני הייתי בת 23 עם אמא שחשבה שזה סוף העולם והחברה מסביבי היא חברה שבה אם את לא בת 30 לפחות וילדת את משהו בסגנון חתולת רחוב אבל למרות הכל ובתמיכה מלאה של הבעל המקסים שלי שי לי בן בן 3.5 והוא גרם לי להבין שאין לי קיום בלעדיו ( מדברת מי שהכריזה שהיא לא רוצה ילדים אף פעם) היום בגיל 27 אני בהריון השני אני צעירה ואני אמא צעירה וזה ממש כיף. בהצלחה בהחלטה שהיא ממש קשה. נ.ב. אני הייתי ממש לא מוכנה לומדים עם הזמן.