תודה רבה

תודה רבה על התגובות אבל נראה לי שכבר שום דבר לא יעזור אני חודשיים לפני ורק מלחשוב על מה שעברתי גורם לי לבכות כל יום מחדש. אני ממש מצטערת על הטרחה אבל אני ממש רוצה לשתף ואולי זה יעזור להבין את גודל הבעיה. זה התחיל מהעובדה שהגעתי לשבוע 42 שזה אומר משבוע 39 מוניטור כל 3 ימים טירטור רציני אבל לא נורא משבוע 41 קופת חולים החליטה שמעכשיו רק בבית חולים וכל יומיים בסוף שבוע 42 הגעתי כרגיל לבית החולים למוניטור, במוניטור ראו צירים היסטרים אבל ללא פתיחה וגם לא הרגשתי כלום הנחתי שהולכים הביתה כרגיל ואז נחתה הפצצה לא הולכים. לא רצו לשחרר אותי גם בגלל גיל ההריון וגם בגלל שראו צירים וגם בגלל שהחליטו שיש פתיחה של חצי אצבע שלפי מה שהבנתי זה קרוב מאוד לכלום שלחו אותנו למחלקה ואני בתור מישהי שלא היתה אף פעם בבי"ח וגם בקושי בשביל לבקר לא יכולה לתאר לכם את גודל החרדה והבכי . בבי"ח הנוהל היה כל שעתיים מוניטור עד הבוקר סיוט בהמשכים במשך הערב הלילה והבוקר הספיקו שלושה רופאים ושלושה אחיות לדחוף את האצבעות שלהם לתוכי עוד דבר מחלחל ( אני אדם מאוד ביישן ואף אחד לא נוגע בי בעלי יש לו הטבות אבל גם איתו לא צריך להסחף ) והוסיף מאוד לתחושת החוסר אונים. בבוקר הורידו אותי שוב לחדרי לידה לראות מה עושים איתי הוחלט על בלון (דבר נורא) נוסף להיותו בדבר זוועתי הרופאה ניסתה פעמיים לעשות לא ידעה מה היא עושה וזה לא הצליח מה שהיא כן הצליחה לעשות זה לגרום לי לדמם ולבכות, זה היה השלב שבו הייתי מוכנה כבר לחתום על טופס מיוחד שיחררו אותי הביתה ושיעזבו אותי בשקט, אחרי ריבים צרחות ובכי מצאה אותי מיילדת ( בצורת מלאך ) שקראו לה עופרי והיא ישבה איתי והבינה מה עובר עלי ושיכנעה אותי לנסות רופאה אחרת ושהיא תהיה איתי והסכמתי זה כבר היה בערב של היום השני אחרי שהבלון הוחדר בהצלחה שלחו אותי לישון עד שיצא הבלון ותהייה לי פתיחה של שלוש ס"מ באמצע הלילה הבלון יצא ושלחו אותי שוב למטה לחדרי הלידה ששם שלחו אותי למעלה עד לבוקר (לישון לא יצא לי ) בבוקר התיצבתי בחדר הלידה עשו לי שוב מוניטור שוב הוא הראה צירים מפה ועד הודעה חדשה ואני לא מרגישה כלום חוץ מיאוש טוב לחדר לידה נכנסים מתמקמים ואז מגיעה מיילדת מגעילה זוועתית עם מחט הגודל של הר ומודיעה לי שמחברים אותי לאינפוזיה ולזירוז (פיטוצין ) אני ומחטים לא חברים ונוסף ליומיים לפני אני מתחילה לבכות בעלי היקר שלהכניס אינפוזיות יודע מציע שהוא יעשה את זה ומוריד את רמת הלחץ וההיסטריה וממשיכים אחרי שעה נכנסה רופאה שאני עד היום שונאת והתחילה לצעוק למה לא פקעו את מי השפיר (כאילו לא היה לי מספיק גם אותה אני צריכה) היא עשתה את זה ולמרות שהבנתי שזה לא אמור לכאוב זה כאב נורא, זה היה השלב שבו הצירים התחילו לכאוב גם תוספת לטראומה כל הרופאים והמתמחים וכל המיילדות והמתמחות הגיעו כדי לראות אותי וכמובן גם כדי לדחוף את הידיים שלהם אחרי שעתיים של צירים שאלו אותי אם אני רוצה אפידורל אמרתי בינתיים לא תודה אני יכולה להתמודד וכרגיל חוקי מרפי עשר דקות אח"כ התרומם הקו של המוניטור (ציר) אבל הציר לא הפסיק ושאני אומרת לא הפסיק זה אומר שהוא נשאר עד סוף הלידה למה? כי התינוק שכב עם הגב שלו לגב שלי ולא כמו כל התינוקות חיברו אותי לאפידורל ללא אופציות ודווקא על זה אני לא מתלוננת חלום שנמשך 10 שעות אבל רעדתי והקאתי את נשמתי והיו שם יותר מידי רופאים בקיצור אחרי זה הגיע שלב הדחיפות שוב כולם היו בחדר 3 רופאים ו2 מיילדות אחרי שעתיים וחצי של דחיפות וצעקות מצד הרופאים הרופא החליט שנמאס לו והכניס את המכשיר של הואקום אני ראיתי את המכשיר והתחלתי לבכות והפסקתי לנשום חיברו אותי לחמצן והמיילדת המדהימה שהיתה איתי זרקה את הרופא החוצה והשניה לחצה לי על הבטן כך שנשאר לי סימן כחול בגודל חצי בטן למשך שבועיים בסוף הוא יצא תינוק בגודל 3668 גרם לא רציתי להחזיק אותו וגם לא ממש לראות ואותו רציתי שיעזבו אותי בשקט , במחלקה גם בדקו אותי על ימין ועל שמאל ואחרי שהשתחררתי לא הירשתי לאף אחד לגעת בי לא לחבק אותי ולא להתקרב אלי אפילו לבעלי לא הירשתי הרגשתי ( לא שאני משווה חס וחלילה ולא לפגוע באף אחת) כמו קורבן של אונס קבוצתי. לכן היום אני לא משוכנעת שאני מסוגלת לעבור זאת שוב. אני ממש מתנצלת על ההלעטה אני מקווה שלא תחשבו שאני משוגעת ושוב אני מצטערת שאני משגעת אותכם סליחה ותודה מור.

אני כל כך מצטערת לשמוע מה עברת. בהחלט חויה לא נעימה וטראומתית שהשאירה לך צלקת אבל שוב אפשר גם אחרת!!! אפשר ללדת בצורה אחרת! אפשר חויה מתקנת. אני לא יודעת היכן ילדת אבל אולי עדיף מקום אחר? אולי להביא תומכת לידה? לי היתה גם! עזרה לי מאוד.... אני מבינה אותך ואחרי הכל ניתוח קיסרי זה לא סוף העולם ומכירה הרבה שילדו בקיסרי ויחד עם זה אולי אם תכני את עצמך היטב לקראת הלידה זה יהיה אחרת. לא כל הריון דומה ולא כל לידה דומה. יתכן שהפעם בלי זירוז תלדי ולא תמשכי כל כך הרבה שבועות. כל שתצטרכי אני כאן, מקווה שאוכל לסייע איה

איה תודה רבה שאת כמו שאת ואיכפתית לא החלטתי ואני מניחה שיקח עוד זמן אבל הרבה תודה על ההקשבה. שוב תודה

מור שלום.יש היום מושג חדש שניקרא תישאול לאחר לידה.בתישאול זה את מעבדת את חווית הלידה שלך ביחד עם איש מקצוע.לבסוף מסיקים יחד מסקנות לגבי הלידות הבאות.יש בתל השומר מיילדת שעשתה עבודת מסטר על כך ואולי היא תוכל לעזור לך כי בהחלט מגיע לך לעבור חוויה מתקנת טובה.בהצלחה ושיהיה לך כל טוב.

כמה נורא! אלוהים שישמור... חשבתי שלידה זה נורא אבל לא חשבתי עד כמה!

מור היקרה, כואב הלב. איזה טראומה. מעניין, שמתי לב לסגנון הכתיבה שלך, כמעט לכל אורך הסיפור המחריד הזה אין נקודות. את כותבת את הכל בנשימה אחת, מה שמגביר את הרושם שהחויה שלך אכן משולה למעין "אונס קבוצתי". אני מאחלת לך לידה קלה, מהירה, בטוחה ולא כואבת. שלומית.

מור יקרה, העובדה ששוב הסכמת להיכנס להיריון מראה כי את בחורה אמיצה. נראה שהלידה עצמה היתה סבירה (עד כמה שלידה בבית חולים יכולה להיות) אבל כל הסבל שעברת לפני זה, זה בהחלט כמו אונס קבוצתי. לצערי, גם בניתוח קיסרי, יבדקו אותך ויפשפשו ויבואו כל מיני רופאים ומתמחים ואחיות וכל הצוות. רק שאת תצטרכי להישאר שבוע בבית חולים במקום יומיים. אולי תלדי בבית חולים אחר (האם זה אפשרי?) איתך גליה