רגרסיה - הצילו

שלום, אני זקוקה דחוף לעזרתכם... מתנצלת מראש על האורך בני בן 4 . ובתי התינוקת בת 5 חודשים. מזה שנה גמול ביום ואילו בלילה עדיין יש הרטבות מדי פעם. אחת לתקופה מתלונן שבורח לו כשיוצאת איזו טיפה, הוא נורא מתוסכל מזה ואז הוא מחליף תחתונים. לפני כשבועיים החל לקבל אנטיביוטיקה עקב סטרפטוקוק שהתגלה בגרונו. לאחר מספר ימי טיפול החל להתלונן שבורח לו בתדירות גבוהה בהרבה מלפני כן וגם הכמות גדלה בכל פעם. הוא היה נורא מתוסכל ושאל כל פעם למה בורח לו ואיך לנו לא בורח, בכה הרבה והתחלנו להחליף תחתונים בקצב. לאחר כיומיים אושפז כי החל לעלות לו החום והוא שהה 5 ימים בבי"ח, שם החל לברוח עוד יותר והוא פשוט השתין בכל מקום. על הרצפה בחדר שלו, בלובי, בחוץ, ליד המגלשה ועוד והרבה פעמים זה הגיע למצב שהוא פשוט ערום וכל כמה שניות מטפטף כמה טיפות וממשיך. ניכר על פניו שהוא ממש מתאמץ לעשות. היינו נורא מבולבלים, מצד אחד בי"ח והוא נורא מסכן שהוא שם ואולי באמת בורח לו כל פעם כי הרי הוא נורא מתוסכל מזה אז לא יכול להיות שזה דווקא ויחד עם זאת מצאנו עצמנו מתחרפנים מדי פעם, כועסים וכו'.. אחרי "בילוי" של כשעתיים בכל פעם סביב הנושא. חזרנו הביתה ביום שלישי והעניין החמיר עוד יותר. הוא משתין על הספות, על השטיח בחדר שלו, על הכסא שלו באוטו, עלי כשהרמתי אותו לחיבוק, בחוץ ועוד. בגן כנראה שלא בורח לו, אני לא מוצאת תחתונים רטובים בתיק אך מודה שעוד לא דיברתי על כך עם הגננת. וכששואלים אותו הוא טוען שכן בורח לו בגן אך הוא לא מחליף. הרופא שלו שולל השפעה של האנטיביוטיקה שלקח אולי כאחראית לחלק מהעניין וגם אין לו דלקת בשתן. גם בבי"ח טענו שהכל פסיכולוגי. כרגע המצב הוא כזה: מגיעים הביתה מהגן, הוא משתין או בכסא באוטו או בחוץ, אוף רטוב לי תחליפי לי, למה כל הזמן בורח לי, נכנסים הביתה ומחליפים תחתונים כל שתי שניות בערך, כל פעם אני מעלה את התחתונים , הוא עושה קצת, מוריד אותם והולך ערום, אני לא מסכימה שילך ערום בבית אלא רק בחדר שלו ואז זה קצת כמו עונש כי אסור להיות בבית ערומים, הוא יוצא כל שניה מהחדר, עולה על הספה, שוב עושה, ואח"כ בכל פינה יבשה בבית מסמן טריטוריה. או שמחייך או שמתעצבן. אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים במבוי סתום, אנחנו לא יודעים מה גרם להכל להתחיל והכי מתסכל שלא יודעים איך להגיב. בטוח שכעס אינו תורם דבר אך בתחילה ניסינו להיות אמפטיים לתסכול שלו ולא להתרגש ולהגיד שזה קורה ושהוא עכשו קצת חולה וזה בסדר ושזה יעבור אבל מצד שני לא שלמים עם הדרך הזו וגם מרגישים שהוא מסובב אותנו על האצבע הקטנה. אם מה שהיה חסר שם זו תשומת לב הרי שעכשו הוא מקבל אותה ובגדול, פשוט מתעסקים איתו כל הזמן. למרות שברור שזו לא תשומת לב חיובית. הצענו לו ללכת עם תחתונים סופגים לתקופה הזו שקשה לו להתאפק, אך או שזה לא נוח לו או שהוא מוריד את זה אחרי שעשה שתי טיפות וגם להחלפת התחתונים הזו יש גבול. אנחנו מרגישים שיש רגרסיה אדירה בהתנהגותו. וקצת חוששים שהנה אנחנו אוטוטו חוזרים לחיתולים ברוב הדרם. הצילו, מה עושים? צריכה לקחת נשימה עמוקה לפני מחר, יום שלם יחד, מקווה שיש לנו מספיק תחתונים יבשים. דרך אגב אתמול מלאו לו 4, אולי יש משבר שקשור לגיל? הצעות ורעיונות יתקבלו בברכה, תודה

שלום רב, אפשר להלביש תחתוני טיטול ולהסביר שפשוט מאוד קשה לך לנקות כ"כ הרבה .... לא לעשות את זה בכעס אלא משהו מאוד קונקרטי ושקט. בנוסף,להגיד שאת יודעת שזה עניין של זמן ו6את בטוחה שברגע שהוא יחליט אז הוא יחזור לעשות בשרותים. בזה לסיים את העניין. ז"א,לא לעשות עניין מזה שהוא מפספס ולא מזה שהוא מצליח. להפסיק להתייחס. אני יודעת שנורא קשה להגיד להתחייס לזה בשוויון נפש,אבל ככל שתצליחי להתייחס כך,סביר שזה יקצר את התהליך. לגבי תחתוני טיטול - שלא יתפרש כאילו זה עונש אלא פשוט דרך שעוזרת לך להתמודד עם המצב. אני ממליצה לעשות חיפוש בפורום בנושא גמילה ולקרא קצת. אם למרות הכל אין שיפור במשך מס' שבועות אפשר לפנות לטיפול. בהצלחה, מור