בת ארבע ומתעקשת על טיטול

בתי המקסימה, מתפקדת כבת ארבע לכל דבר. יש לה אח גדול בן 7.5 שניהם מוטרדים מהיותם אחים. היא בתי רוצה להיות כמוהו בכל דבר. יש גם אחווה. אז עד כאן הכל נורמטיבי , אלא שהחמודה מסרבת להפטר מהטילול. עד גיל 3.5 שתקתי האמנתי שזה יבוא לבד. אחר כך התחלתי לציין את העובדה. היא ניסתה פעם או פעמים עם פרסים וחגיגת קנית סיר משלה. ואחר כך טענה שהיא לא רוצה כי הסיר כואב בישיבה והאסלה בשרותים מפחידה (ליפול לתוכה) . היום כבר עברתי את גבול הטעם הטוב ולחצתי נורא וגם בני משפחתי הצתרפו לענין נראה לי שהגזמנו נורא ושזה מאד לא היה לענין. והיא הגיבה בלא חד משמעי ואף אמרה אני מחליטה. ברור שכמו שכבר אמרת יש כאן ענין של שליטה ובגרות היא אומרת- אני גם גדולה וגם קטנה. היא גם מאד אוהבת להתכרבל בזרועותי ולחזור על כאילו תנועות הנקה . היא נגמלה בגיל שנה ושמונה חודשים. אולי גם זה קשור אולי הגמילה לא היתה לה קלה עוד מאז. בקיצור אנא תני לי קצה חוט לאיך להתקדם איתה בענין הגמילה. עכשיו קיץ היא בת ארבע ועושה את צרכיה רק ,אבל רק בטיטול.

ערב טוב, אני מבינה שקראת כאן קצת על גמילה. עם כך,את בטח יודעת שמה שאני מציעה הוא שמכיוון שממילא העניין הוא בשליטתה המלאה,להודות בכך וב"אופן רשמי" להעביר את העניין לידיה. ז"א,"כאילו מוותרים". אומרים משהו כמו - את יודעת מה אולי באמת כרגע את לא כ"כ יכולה בלי הטיטול,אני בטוחה שכשאת (והדגש הוא על האת) תחליטי שאת יכולה,תורידי אותו. אבל (וזה אבל גדול !),זה יעבוד רק בתנאי שבאמת מהרגע שתגידי את זה תשאירי את זה באחריותה. זה לא קל,אבל מנסיון זה עובד. מעבר לכך,לא לומר מילה. לא להתלהב,לא להתאכזב. להתייחס בשיוויון נפש. השינוי לא קורה ביום יומיים,צריך סבלנות. מצד שני,כרגע אין לך מה להפסיד. בנוסף,לא כדאי לקשור את הסיר/אסלה/גמילה עם "להיות גדולה". כדאי להפסיק להשתמש בביטוי "להיות גדולה" בתקופה הקרובה. במקביל לאפשר התנהגויות "תינוקיות" מבלי לומר מילה על מידת הבגרות/תינוקיות שבהן. בהצלחה, מור

תודה רבה עזרת לי מאד