בעיות שינה, בן 6.5

הבן שלנו, בכור, בן שש וחצי מגלה קשיי שינה מזה מספר חודשים. הוא מתעורר באמצע הלילה ומגיע אלינו לחדר בוכה. הוא מספר שהיה לו חלום רע. אנחנו מנחמים אותו ומרגיעים אותו, ומנסים להחזיר אותו לחדרו (שם הוא ישן עם שני אחיו - כלומר, הוא לא לבד, ובכל מקרה הבית מאוד קטן וחדרינו סמוכים, ותמיד יש אור קטן בחדרם ובמסדרון). כל העניין עבר מספר גלגולים - בתחילה, הוא היה מסכים לחזור למיטתו, ולאחר כמה דקות מגיע שוב, והיינו שוב מחזירים אותו. לבסוף אחרי 3-4 קימות והחזרות, הוא היה נרדם. אחר כך, כבר לא הסכים לחזור למיטתו. ניסינו כמה ימים לשים לו מזרון לידינו, וזה עבד מצויין, אך אז יום אחד אחיו הצעיר היה חולה והיה זקוק להשגחתינו, ולכן הוא היה על המזרון. הבכור לא הסכים להתחשב במצב, ועשה סצינות של בכי וצעקות. אז, קבלנו החלטה לרדת מנושא המזרון, גם מתוך ההבנה שעדיף שיקבל כוחות להתמודד עם כל העניין בחדרו שלו. השלב הבא מבחינתנו, היה ללוות אותו לחדרו, ולישון שם על הספה. הוא היה נרדם, אם כי לא מייד, והיה בודק כל הזמן אם אנחנו שם. לנו כמובן זה היה מאוד קשה לישון שם לילה לילה. חשוב לי לציין שהדבר נכנס לאיזו רוטינה ואנו התרשמנו שהוא מתעורר בלילה מתוך איזשהו הרגל - שעון ביולוגי (גם תמיד באותה שעה), טוען שיש לו חלום רע (מה שלא היה ניכר פיזית - הוא היה רגוע לגמרי, לא בוכה וכו'). כאשר ניסינו לומר לו שאנו רוצים שהיום ינסה להתמודד ושנלווה אותו לחדר, אך נחזור למיטה, הוא היה מתחיל מסכת של צרחות ובכי, מעיר את שני אחיו הקטנים ולא מוכן להירגע. לפני מספר ימים, ניסינו משהו שונה. להחזיר אותו לחדרו, ולהבטיח לו שמדי 10 דקות, נבוא לראות מה שלומו. לזה הוא היה מוכן (יש לציין, שהוא ילד שמאוד חשובה לו השליטה, והודאות, כמו כן חשוב לו להיות מוכן לבאות.) ברגע שהוא ידע שכל 10 דקות נגיע, הוא הסכים לסידור. ואכן באנו כ- 5 פעמים... והקפדנו לבוא כל 10 דקות. בפעם השישית מצאנו אותו ישן סופסוף. וכך שוב בלילה לאחר מכן. עוד עובדה שלא ציינתי היא שבתחילת התהליך ניסינו לעבוד איתו עם שיטת חיזוקים - לתגמל אותו על כל לילה בו לא מתעורר, או מצליח להירדם מחדש, אחרי שהתמודד. (התגמול היה נקודות שנכתבו בטבלה, ובסוף כל שבוע, היה יכול לקנות לו בערך הנקודות, מתנה שיבחר בחנות צעצועים).השיטה עבדה "בתיאוריה" - בבוקר הוא דקלם אותה, והיה מבסוט, אך בלילה כלום לא עזר והוא לא היה מוכן לשתף פעולה, ושוב בכי וצרחות. כמו כן, ניסינו כל מיני טכניקות של ציוריי חלומות טובים ששם מתחת לכרית, או חרב שישן איתה ותגן עליו ושיחות אינספור על כך שהוא צריך לישון, ולצבור כוחות למחרת (כי למחרת בגן היה פשוט מתמוטט מעייפות, וגם אנחנו בעבודה...). הצענו לקנות לו לוכד חלומות אינדיאני, ומה לא... שאלתי היא - האם אנו פועלים נכון (שכן שמענו דעות/ביקורות רבות בנושא, מחברים בעיקר, שטענו שעלינו לתת לילד את מה שהוא צריך, ואם הוא צריך לשון איתנו תקופה, זה מה שעלינו לעשות). אנו באינטואציה שלנו לא רוצים לאפשר לו להתרגל לשון איתנו, ומעדיפים כאמור להעביר את המוקד לחדרו, ולגרום לו בהדרגה להצליח להתמודד, ולצבור חוויות חיוביות של התגברות על פחד, ועל כוחות עצמיים. גם מתוך הכרותנו איתו -באופיו הוא מאוד נתקע בהרגלים - ומאוד לא גמיש. ברגע שהתרגל שכך הוא הריטואל, הוא לא מוכן לזוז ממנו, וכל שינוי מעורר אצלו הרבה מפח נפש וקושי). מה עוד אפשר לעשות? אודה לך מאוד על התייחסותך, היות ואנו די מיואשים ונראה לי שהמצב לא הולך להיות יותר פשוט עם כל המעבר לכתה א' הצפוי בעוד חודש וחצי, וודאי לא יעשה את הדברים קלים יותר (הוא ילד שמעברים לא קלים לו, כפי שהבנת ודאי מהתיאור, אינו אוהב התחלות חדשות, ומבטא את הקשיים והלחצים הללו אני מניחה באותן התעוררויות ליליות....).

צהריים טובים, תשובה מאוד קצרה - גבולות ועקביות. ז"א, תחליטו בכיוון כלשהו ותעמדו בזה. אתם לא מקלים לא על עצמכם ובוודאי לא על הילד (על אחת כמה וכמה ילד שקשה לו עם שינויים וזקוק להרגלים קבועים) בכ"כ הרבה נסיונות שונים. אחד הדברים החשובים ביותר בקשר הורה - ילד היא מידת השלמות שההורה מרגיש. זה בסדר לטעות,זה בסדר לא לדעת אבל רצוי שרב הזמן ההורה יהיה שלם עם הדרך אותה הוא בוחר (וגם עם הדרך בה הוא טועה...). סה"כ,ההורה היא הדמות שהילד אמור לסמוך עליה,למצוא בה בטחון,להשען עליה וכו'. קשה להשען על מישהו שמשדר שהוא לא ממש יודע מה הוא עושה,שמשדר הרבה היסוס וכו'. דרך אגב,אצל ילדים מסוימים זה יכול להוביל להתקבעות בהרגלים וחשש משינויים,כמו שאתם מתארים. אני חלילה לא אומרת לא להסס,לא להתלבט. אני אומרת שהתלבטות ובדיקה מחודשת זה דבר מבורך. השאלה היא כמובן כמה וכמה הילד צריך להיות שותף לזה. לגבי מה שהחברים אומרים : 1. לכל אחד הגישה שלו. אני פחות מסכימה עם הגישה הזו. 2. אולי כדאי להקשיב קצת פחות לחברים ולמנהלות פורומים :) ולסמוך יותר על עצמכם . אני באמת מאמינה שאם תסמכו על עצמכם יותר,תוכלו להתמודד עם הדברים בצורה יעילה יותר. הרבה הרבה בהצלחה, מור

מור, קודם כל תודה על תשובתך. אבל אחרי שהפנמתי את נושא העקביות והגבולות שאני מאמינה בו מאוד, לא הצלחתי להבין את עמדתך בפתרון הפרטי של הבעיה. האם נכון יותר למשוך לכיוון של שינה אצלינו, או התמודדות בחדר שלו? כמו שכתבתי אנחנו הולכים על החדר שלו, ובזה אנחנו עקביים, וגם בשיטה החדשה, בה אנחנו באים לבדוק את שלומו מדי מספר דקות, אך לא נשארים לישון שם כל הלילה - אני רואה זאת כסוג של תהליך מהשיטה של לישון אצלו כל הלילה, ללבקר אותו לפרקים, ולדעתי זה לא משדר חוסר עקביות.