אכילה מועטת ומאבק

שלום. ביתי בת שנה, מאז שנולדה לא הייתה אכלנית גדולה, המון תקופות של חוסר תאבון ארוכות. וככלל נראה שאף פעם לא רעבה, כי אף פעם לא ביקשה אוכל. אני מרגישה שאם אני ארפה וניסיתי הכל, הילדה לא תגדל, ולא תבקש לאכול, גם ככה קטנטונת 8,500 ק"ג וגובה 72.5. הייתה אוכלת עד לא מזמן רק דייסה בבקבוק ומעט מאוד ארוחות ביום יחסית לתינוקות אחרים, על אף נסיונות רבים אחרים של מאכלים. היה איזה שבוע אחד בלבד שנענתה לכפית ולא רצתה בקבוק, ובאותו שבוע בלבד הסכימה לאכול מה שלא אכלה עד היום, פירות, מרק ירקות ועוף, ומעדן, הייתי בטוחה שהישועה הגיעה, פתאום ביום אחד הסכימה לטעום הכל, למרות שסירבה פתאום לדייסה בבקבוק שזה היה שיא, היא משתנה המון ואצלה זה פתאום "לא" בקיצוניות מוחלטת, כאשר יום לפני זה היה כאילו בן-אדם אחר. וכרגיל מסרבת שוב בתוקף גם לזה מסיטה עכשיו את ראשה גם לכל כפית וגם לבקבוק. לאחרונה החלה תופעה מוזרה ביותר בעיקבות זה שמסרבת להכל, בבוקר אני מציעה לה דייסה שוב, וכרגיל מעיפה לי את היד ומסיטה את ראשה בנחרצות, ורק אחרי שאני מורחת לה טי ג'ל ודוחפת את הבקבוק קצת בכוח ומאבק לצערי פתאום אחרי מספר שניות של צרחות ובכי ונסיון להוציא את הבקבוק מהפה היא נענית לבקבוק תופסת אותו בפיה וגומרת בקבוק דייסה שלם של 240CC , פשוט לא יאומן, ואני לא מבינה איך זה, שהרי תינוק שלא רעב לא יאכל, אז למה היא נאבקת איתי ותמיד לא רוצה, ולאחר מכן אוכלת הכל. אני מתוסכלת מאוד, לא רוצה להלחם איתה, ולא רוצה בכוח, אבל נראה שאם זה לא יקרה היא פשוט לא תאכל, וניסיתי יום שלם רק להציע, ולשאול והיא לא רצתה ולאחר מכן נשברתי. נראה כאילו הרעב לא מציק לה אם קיים, ובכלל אוכל לא מעניין אותה, ויכולה למשוך עצמה יום שלם בלי אוכל, אם לא יותר, והיו מקרים, ולי כאמא קשה לזרום איתה בנושא כי אני יודעת בליבי שאם מעט מאבק היא תאכל לפחות את המעט הזה. מור אני אובדת עצות ומתוסכלת מאוד, ושוב מרגישה שאם ארפה היא לא תאכל, או תאכל הרבה פחות, מה דעתך בעניין? אשמח לקבל כל תשובה. אוסיף ואציין שלאחר בדיקות נמצא מבחינה אנטומית שיש לה מבנה קיבה צר ולסת צרה שיכול להיות שמקשה על העניין, אבל עדיין לא נראה לי שזו הבעיה המרכזית בסירובה התוקפני, אם לאחר מאבקים היא אכן אוכלת.

ערב טוב, נשאלו שאלות דומות בעבר לכן אצרף קישור ומעבר לכך את מוזמנת לעשות חיפוש בפורום. אם ישארו שאלות נוספות,אשמח לענות. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/7128/xFP/7126 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/7459/xFP/7454 מור

למור וכסמן שלום רב, ברצוני לשאול אותך שאלה נוספת באותו נושא אי רצון לאכילה ומלחמת כוח בנושא. יש לי נכדה ב-7 והאוכל זאת הבעיה שלה, לא אוכלת ונלחמת ב נושא . האם יש אפשרות לשכנעה בצורה אחרת מאשר שיחות, ויכוחים אין סופיים ביטול תוכניות ולפעמים צעקות? ניסינו את כל הדרכים ותמיד אנחנו שומעים אותה תשובה אני לא רוצה. היא בת בכורה ויש לה אחות ואח תאומים שאין איתם בעיה בנושא זה. קראתי את המאמרים שאת מפנה בפורום הדברים נכונים אבל כאשר הדבר נוגע לך אישית מאד לא תמיד אתה מקבל אותם. האם יש לך הצעות נוספות. אודה לך מאד. סבתא אתי

צהריים טובים, כל מי שכותב כאן שאלה מגיע מעמדה שזה "נוגע לו אישית"... :). כמו שבטח ראית בתשובות האחרות בנושא שנתתי,זה נוגע גם לי אישית ועדיין אני בוחרת (כל עוד מדובר בילד בריא,שעולה במשקל ) לא להתחיל במאבקי כוחות ועימותים סביב הנושא,מהסיבות הפשוטות - 1. סביר להניח שאני זו "שאפסיד" במאבק. 2. המאבקים האלה לא נשארים בתחום האוכל ומהר מאוד גולשים לשאר התחומים ואז היחסים נעשים מאוד לא נעימים. כל אחד עושה את הבחירה שלו. אני מאמינה שיחסים נעימים,קרובים,מקבלים ומכובדים חשובים יותר מאשר עוד שניצל או פחות שניצל... מה גם,שבהרבה מקרים כשהמבוגרים "יורדים מהעניין", יש שיפור. בהצלחה, מור