נער מתבגר מאד
דיון מתוך פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
אני אם לשלושה ילדים. אני בת 40. בכורי בן 20 אחריו בת 17 והקטנה בת 13. היחסים בבית היו טובים בעקרון. ולפני שהבכור התגייס לצבא הוא הכיר בחורה והיתה בינהם מערכת יחסים. עת הגיעו לצבא (עם חברה) השתנו לו "קצת" התוכניות כי הגעגועים לחברה היו חזקים כנראה יותר מהכל. לא מזמן הוא חזר לבסיס שלו לאחר שהיה בתקופה ארוכה של "גימלים" בשל שבר ביד.בזמן הזה קרו הרבה תמורות בחייו, בינהם גם פרידה מהחברה. היחסים בבית איתי עלו על שרטון, בשל העובדה שהוא היה המון בבית, חסר מעש ומתוקף היותו עצלן מאד. הוא לא טורח לסדר כלום אחריו, אפילו משאיר אחריו "סימנים", של שאריות אוכל סיגריות וכדומה... לאחרונה היחסים בינינו הדרדרו מאד , עד כדי כך שאנחנו כלל לא מתקשרים. הוא כועס וזועף, מקלל, אך שומר על פאסון בתוקף היותי אימו ואולם, הוא מתנהג אליי מאד לא יפה, עושה הכל "דווקא" ודי מצליח להרגיז אותי אם כי אני לא נכנסת איתו לעימותים. אני די חוששת שמצב זה ישאר ככה ואפילו יגיע למקומות לא טובים. האגו שלי ושלו משחקים כאן תפקיד חשוב. אני חושבת שהוא זה שצריך לבוא להתנצל על מעשיו ולא אני. שאלתי: איך משפרים את המצב ומחזירים לקדמותו? מדובר בילד טוב בסך הכל. אני רק מבקשת לציין שהיחסיו עם אביו טובים והוא אף טורח לדבר איתו אם כי לא ממש לשביעות רצוני שהרי מאד הייתי רוצה שהדברים יראו אחרת. ס
שלום אתי, לדעתי אתם צריכים לשבת ולדבר ביניכם על מה שקורה. אם את לא מסוגלת לדבר איתו ישירות, תנסי כן דרך אדם שלישי. מקווה שעזרתי, עדי
תודה אדי, על תשומת הלב. אני אנסה את עצתך הטובה. אתי
שלום רב, האם יתכן שעוד לפני הגיוס נצברו בינכם אי אילו משקעים ? ממה שאת מתארת קשה לי להאמין שהכל היה בסדר ותוך מס' שבועות/חודשים הגעתם למצב כזה. את כותבת - "אני חושבת שהוא זה שצריך לבוא להתנצל על מעשיו ולא אני". אני חושבת,שכרגע אתם במצב שבו כל צד מאשים וראה בעיקר את החסרונות של הצד השני. בצורה כזו,להערכתי,יהיה קשה להביא לשינוי. אני מוסיפה קישור לשאלה שנשאלה בעבר,קראי אותה ונסי להתאים אותה למצבכם. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/15/xFT/7013/xFP/7009 בהצלחה, מור
תודה על תשובתך. רק רציתי לציין שהיחסים ביננו היו טובים מאד עד הגיוס ולאחריו. כל מה שקורה זה רק עניין של אגו. קשה לי, אני מודה, לעשות צעד לקראתו, כי אני מאד כעוסה וכואבת. אפילו מאד פגועה משהו שלא מאפיין את היחסים ביננו. מה בכל זאת עושים? איך עושים את הצעד הראשון לקראת פיוס?
מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
