נגררת

שלום, יש לי ילדה בת שנתיים וקצת. נורא נהנית מחיי החברה בגן שלה, וממש זקוקה לחברים גם אחה"צ. הבעייה היא, שהיא נורא נגררת אחרי הילדים האחרים (למרות שהיא אחת הגדולות בגן). כל מה שילד אחר עושה - היא רוצה לעשות בדיוק אותו דבר, ונורא בוכה אם למשל הילד האחרי משחק בצעצוע שהיא, כמובן, בדיוק רוצה. ואם הילד יוותר, יתן לה הצעצוע ויעבור למשחק אחר - גם היא תרצה את אותו המשחק. מעבר לקנאה, שאני מבינה שהיא רגילה בגיל הזה (למרות שילדים אחרים יותר מוותרים ממנה, ואגב - היו לה תקופות יותר נדיבות בחייה, כאילו יש עליות וירידות בעניין הזה), קשה לי שהיא תמיד הנגררת והמובלת, ואף פעם לא היוזמת והמובילה. האם יש מה לעשות? האם אפשר לשכנע אותה להיות קצת יותר מובילה, מנהיגה, יותר בטוחה בעצמה? תודה.

בקר טוב, האם בעבר כשהיתה קטנה אמרת לה הרבה - "תסכלי על x,תראי איך הוא מתנדנד יפה,תראי איך y אוכל יפה... " ? האם קרה בתדירות גבוהה שניסית לשלב אותה במשחק של ילדים אחרים (לדוג' בגן השעשועים..) תוך עידוד כמו "הנה הילדים משחקים,שבי תשחקי איתם גם את" ? אם זה נשמע לך מוכר,זו יכולה להיות הסיבה שהיא "נגררת" אחרי ילדים אחרים. היא התרגלה לזה שהיא אמורה לחקות ילדים אחרים. ז"א,כשהורה אומר לילד שיראה איך הילד האחר משחק יפה ומעביר צפיה שגם ילדו ישחק אותו הדבר,וחוזר על זה בתדירות גבוהה,הילד מסגל לעצמו את ההתנהגות הזו. בנוסף,באפן כללי יש ילדים/אנשים שהם טיפוסים יותר יוזמים וכאלה שפחות. אם את רוצה לעודד אותה ליזום כדאי לנסות מס' דברים : א. לא לשדר לה משהו שיכול להתפרש אצלה כציפיה שלך שתתנהג כמו... ב. לתת לה בהזדמנויות שונות להראות לך או לאחרים בסביבתה איך עושים דברים. לדוג' להגיד לבעלך,תראה איך היא עושה... אולי גם אנחנו נעשה את זה כמוה. ג. במפגשים עם ילדים להתערב מעט מדי פעם ולעודד אותה להראות משהו שהיא עושה לשאר הילדים. ד. לבקש גם מהגננת עזרה. הרבה בהצלחה, מור