קשר אב ובן

שלום רב, יש לי בן (יחיד בנתיים) בן שנתיים שלא מוכן שאף אחד יתקרב אליו כשאני בסביבה. זה מגיע לכדי מצב שהוא לא מוכן שאם אני נמצאת שאף אחד לא ידחוף את העגלה חוץ ממני. אם אני נמצאת בסביבה הוא אומר לבעלי זוז, ולא אבא רק אמא.. - ככה זה כל הזמן ובכל הפעולות הוא רוצה שאני אהיה איתו ואם זה מישהו אחר הוא פשוט פורץ בבכי. עוד דוגמאות- אם הוא רואה שבעלי מחבק אותי או מנשק אותי הוא בא ורוצה שאני אחבק אותו גם..(לא בעלי!! אלא אני- כאילו הוא מקנא בבעלי) לפעמים הוא גם בא ומתיישב ביני לבין בעלי בכוונה.. למרות שיש מקום פנוי לידי או לידי בעלי (הוא יבחר תמיד לשבת ביננו). לצערי, אני לא יכולה לאבחן מתי זה התחיל. מיותר לציין את הרגשתו של בעלי.. אשמח לשמוע מה ניתן לעשות.. ליאת.

אני לא פסיכולוג אבל זה נראה לי כמו תחילתו של תסביך אדיפוס המפורסם. הבן "מפתח" התאהבות באמא ורוצה לדחוק את האבא הצידה. אם זה מה שאני חושב אז זה נורמלי לגמרי ויעבור במשך הזמן . הבן שלכם מבטא את זה קצת בקיצוניות מדי וכדאי שתמתינו לתשובת מנהלת הפורום.

צהריים טובים, לדעתי כדאי להשקיע מאמץ במיתון ההתנהגות. גם בגלל בעלך וגם למען עתידכם כמשפ'... מה לעשות ? כמו במרבית הדברים,גם כאן הגבול הוא דבר חשוב והעניין הסמכות ההורית. את צריכה לשאול את עצמך (ואני לא מדברת רק על העניין שהעלת כאן,אלא באפן כללי) - עד כמה את מוכנה שילד בן שנתיים יהיה זה שיקבע את הדברים ? אני לא נוקטת עמדה. אני אומרת שכדאי לבדוק את זה עם עצמך. ובאותה ההזדמנות לשאול,מה יהיה בעוד כמה שנים 5,10,15... מה אז הוא יקבע אם כבר היום הוא זה שמחליט מי כן או לא יתקרב אליו. דבר נוסף שאולי כדאי לשאול את עצמך הוא עד כמה את מוחמאת מזה.. סה"כ שני האנשים הקרובים לך ביותר קצת "נלחמים" עלייך. ישנן הרבה אמהות שבמצב כזה,מוחמאות. אני מאמינה שברגע ש"תשוחחי" עם עצמך ותעני על השאלות כאן,תצליחי למתן את ההתנהגות. אם עדיין תרצי עזרה,אני כאן. מור