הרדמות- ילד בן 3

שלום, בני בן 3 ומאז ומתמיד נרדם רק כשיש מישהו לידו. כשהיה קטן הסכים גם להרדם עם אביו אבל בחצי שנה האחרונה מסכים להרדם רק כשאני יושבת לידו עד שנרדם לא מוכן להרדם עם אף אחד אחר. כל ערב אני יושבת לידו שעה, שעה וחצי עד שנרדם למרות שכבר עייף מאד לוקח לו הרבה זמן להרדם. אני כבר מיואשת וזה מצריך ממני הרבה סבלנות וכוחות נפשיים כי אני עובדת עד 17:00 ושעות הערב אלה השעות היחידות הפנויות שלי שבהן אני יכולה לסדר, לנקות את הבית ובעצם מה שיוצא שעד 21:30 אני עסוקה בנסיונות להרדים אותו ולאחר מכן אני מותשת וכבר אין לי כוח לעשות כלום. איך אוכל להרגילו להתחיל להרדם לבד (ולא בשיטת הבכי כי אני לא בנויה לכך). תודה מראש, מיכל.

בקר טוב, אני יושבת ומנסה לחשוב על דרכים יצירתיות לגרום לילד להגמל מהרגל שנעים לו מבלי לבכות בכלל... לצערי,לא ממש מצליחה. כמו שאת כותבת,לילד אין שום בעיה עם ההרגל. הבעיה היא שלך (והיא בהחלט מובנת :)). אם כך,מבחינתו למה לו להפסיק או לוותר עלייך ? במצב כזה זה די ברור שהוא ינסה לעשות כל מה שהוא יכול כדי להחזיר את הנוהג.סביר שבין הנסיונות נמצא גם בכי. כמובן שאני לא אומרת לתת לו לצרוח עד לב השמיים ולא להתייחס... מכיוון שנתתי כאן הרבה תשובות בנושא,אני מוסיפה קישור ובנוסף מציעה לקרא גם ב"שאלות ותשובות" בצד שמאל. אמנם אני חוזרת על זה גם בתשובות,אבל חשוב לי להדגיש - אין חובה להפסיק את ההרגל. הפסיקי,רק אם את מרגישה שלמה עם עצמך ועם הדרך... לדעתי,עדיף לא להתחיל מאשר להתחיל ולהפסיק. מהסיבה הפשוטה שבעתיד כשתחליטי בכל זאת להפסיק ,זה עלול להיות קשה יותר (גם לך וגם לו). הדבר החשוב ביותר כאן זו מידת השלמות שלך והעקביות. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/5339/xFP/5375 הרבה בהצלחה, מור

ביתי בת שלוש ושבעה חודשים ובזמן האחרון היא מדברת כל זמן שהיא לבד עם "חברה דמיונית". שמעתי על השלב הזה אבל נדמה לי שהיא מדברת המון. האם יש דבר כזה יותר מידי?? או שזה נוררמלי (לפעמים היא קוראת להן בשם ולפעמים הן אנונימיות לחלוטין) משחק כזה יכול להעסיק אותה זמן רב והיא גם מרבה לקרוא לעצמה ספרים לבד כשהיא מדברת לעצמה. ביתי נמצאת איתי כל יום החל מהשעה 13:00 בבית ונדמה לי שזהו זמן רב מידי לבלות ביחד לבד. לעיתים אנו משחקות יחד (במשחקי חברה שונים, קוראות, יוצאות יחד לקניות ובמהלך השנה גם הינו מזמינות חברות) לביתי ניכר כי יש ביטחון עם ילדים אחרים וכשהיא נפגשת עם בני הדודים שלה שכולם גדולים ממנה (בשנה ויותר) היא חברותית ומאד דומיננטית, כמי שמבקשת לשרוד בין גדולים. ושוב לשאלתי האם עלי לשים לב לתוכן דבריה (שהוא תמים לחלוטין) ולזמן שהיא עושה את זה כי בימים האחרונים זה ממש כל הזמן! האם עלי להתעקש ולהעסיק אותה או שזו תקופה שתחלוף?