בכי במשפחתון...עזרה דחוף!...

שלום מור, אני אמא לפעוט מקסים בן שנה וחודש (ילד ראשון ויחיד), שהולך מעל חצי שנה למשפחתון. הבן שלי מאופיין בפעלתנות, סקרנות, אקטיביות רבה, חברותיות (הכל יחסית לתינוקות אחרים שראיתי). ב-4 החודשים הראשונים לחייו הייתי בבית איתו, ולאחר שיצאתי לעבודה לקחתי מטפלת ששהתה איתו בבית. לאחר שלא הייתי מרוצה מהמטפלת, מצאתי עבורו משפחתון נחמד עם עוד 7 תינוקות ו-2 מטפלות. יש לציין שהשהייה איתו בבית היא לא קלה- הוא משתעמם יחסית בקלות, ולעומת זאת בחוץ הוא מאוד נהנה (ולכן אני יוצאת איתו אחה"צ תמיד החוצה). במשפחתון הוא מתקשה להסתגל. היו תקופות טובות מאוד, שהוא נהנה שם והיה לו מצב-רוח טוב והוא השתתף בפעילויות ובמשחקים וכו'. אבל יש לו די הרבה ימים שהוא לא מפסיק לבכות, וגם אני וגם המטפלות שלו לא יודעות למה. בבית הוא לא "בכיין", אבל הוא די מפונק, זקוק לתשומת הלב שלנו, ואם לא מקבל משהו- מתחיל לבכות. אבל לא בכזאת היסטריה ולאורך כ"כ הרבה שעות, כפי שהמטפלות במשפחתון תיארו לי. כל מה שבדקתי איתן (להחליף חיתול רטוב/ לתת אוכל/ מים/ לשחק/ להחזיק על הידיים...)- שום דבר לא נראה כמפריע לו, הן ניסו כבר הכל, והוא לא מפסיק לבכות. הוא גם לא חולה או משהו כזה. האם יכול להיות שהמסגרת הזו לא מתאימה לו- המשפחתון הספציפי או בכלל משפחתון/גן? נראה לי שאם נחזור למטפלת הוא עוד יותר יסבול, כי סה"כ הוא אוהב חברה ופעילויות, והם "ישגעו" אחד את השני בבית... השנה הבאה מתקרבת, ובינתיים רשמנו אותו למעון עם הרבה ילדים, ואני מתחילה לחשוש... איך אפשר לדעת אם זה עניין של "אופי" או שזה משהו שקשור לבשלות ושיכול להשתנות עם הזמן? מצטערת על אורך השאלה, ומקווה שתעני לי במהרה... תודה!

הבעיה היא רק עם הבן שלי

בקר טוב, נתחיל מהסוף - את שואלת האם זה אופי או... . אז ככה, גם אופי הוא דבר שאפשר לעשות איתו הרבה דברים. ז"א, כשאנחנו נתקלים בהתנהגות/דפוס שלא מוצא חן בעינינו אנחנו יכולים לבחור בין להגיד - זה אופי ואין מה לעשות,לבין - יש נטיה לכיוון הזה אבל בואו נשקיע עבודה וננסה לכוון למקום אחר. כמו לדוג' - עקשנות שאפשר להגיד,אין מה לעשות הוא עקשן או לקחת תכונה כזו ו"לעדן" אותה ולכוון אותה כך שתשמש כדבקות במטרה.... באפן כללי,יש ילדים שהם יותר "שבעי רצון" ומרוצים כמעט בכל מקום בו הם נמצאים ויש ילדים שיותר קשה להם והם יותר בכיינים. השאלה היא איך אפשר לעזור גם לבכיינים יותר כדי שיוכלו יותר "להנות מהחיים". לגבי בנך - את כותבת שהוא ילד מפונק שרגיל לקבל מה שהוא רוצה. בגן,בכל גן,לא יוכלו להתקיים התנאים האלה לעולם. דבר ראשון,מכיוון שחוץ ממנו ישנם עוד ילדים ותשומת הלב של המטפל מופנית לא רק אליו. שנית,הרבה פעמים יתר הילדים רוצים את מה שהוא רוצה ואז נוצר מצב שהוא לא מקבל מידית את רצונו. אין ספק שכשילד לא מקבל מיד את מבוקשו זה יוצר תסכול כלשהו אצלו.אצל בנך,מכיוון שהוא רגיל להיות מאוד מרכזי,מאוד דומיננטי בבית ורגיל שנענים לבקשתו מיד,התסכול גדול מדי עבורו והוא מגיב כמו שהוא יודע (מה עוד שהוא רגיל שהתגובה הזו גורמת לסביבה לחזור בה ולתת לו את מה שלא קיבל קודם). חשוב לזכור,שתסכולים (במידה ובהתאם לגיל !) הם דבר חשוב עבור ילדים. "הורה טוב" לא אמור למנוע מילד תסכול אלא לעזור לךו להתמודד איתו,לתעל אותו. תסכולים קטנים חשובים כי הם מהווים בסיס לצמיחה,גדילה והתקדמות. מתוך כל זה,אני לא הייתי מחזירה אותו למטפלת אלא רושמת אותו למסגרת קטנה (כמו משפחתון) שמצד אחד הוא יזכה לפינוק,לתשומת לב אבל מצד שני,זו תהיה מישהי שתדע לשים לו את הגבולות המתאימים. מישהי שתהיה מסוגלת לעמוד מול התסכול שלו ולהכיל אותו (את התסכול...).שלא תבהל מזה. מטפלת/גננת מנוסה יודעת שזה חלק חשוב בגדילה. לגבי הבית,חשוב מאוד להתחיל לשים גבולות. לא להגיע למצב שהוא מקבל ע"י כך שהוא צועק וכו'. אני מציעה לקרא על גבולות ב"שאלות ותשובות" שנמצא מצד שמאל. שיהיה הרבה בהצלחה, מור