אכלנית גרועה

יש לי תינוקת מקסימה בת 11 חודשים, ילדה יפה נהדרת ומאוד חכמה. אבל משהוא אחד מאוד מטריד אותי עד היום, זה חוסר הרצון שלה לאכול, וזה לא שהיא לא רעבה. בערך מאז שנולדה היו קצת בעיות, סבלה והתקפלה מאוד מגזים, ולא אהבה את תנוחת ההנקה, לכן מהר מאוד עברתי לבקבוק בתנוחות אחרות כדי שיהיה לה יותר קל, אני חושבת שהילדה שלי מבין מעטי הילדים שסבלו מאוד בערך עד גיל 6 חודשים מגזים. היה מאוד קשה להאכיל אותה, וכל האכלה גרמה להתקפלויות ובכי רב, וכתוצאה מזה לאכול פחות. מאז גיל חצי שנה אני מנסה להאכיל אותה פירות וירקות ואפילו דברי חלב, ולא בהצלחה, זאת אומרת יש תקופות מעטות שאני מצליחה לתת משהוא ואחרי שבוע היא כבר לא רוצה, הייתה תקופה שמצאתי משהוא שאוהבת, מעדן וניל, והרגשתי שהישועה הגיעה, אכלה שבוע שבועיים כל ערב, ומאז לא רוצה לראות את זה, היום חוץ מדייסה אוכלת מקסימום חצי גרבר פירות וגם זה לא בהתלהבות תמיד, בכלל נדיר לראות אותה ממש רוצה לאכול, אפילו דייסה. בתקופה האחרונה משהוא כמו חודש וחצי, ירדה כמעט בחצי בכמויות האוכל, הייתה אוכלת כל 4 שעות, והיום כל 7-8 שעות, ובין לבין לא רוצה לנשנש כלום, פעם אהבה עוגיה ובמבה, היום שוב לא רוצה לראות, לעיתים עדיין רוצה במבה. רוב הכלכלה שלה מתבססת על דייסות, ניסיתי פעמים רבות להרעיב אותה לטובת משהוא אחר, אבל הילדה פשוט לא רצתה לאכול, ופשוט לא יכולתי לתת לזה להמשיך. יש לציין שאני מציעה כל מה שאני אוכלת ועושה, אפילו מתוקים וגלידות, לעיתים יש רצון לטעום, אבל מעט מאוד ולא עיקבי, יום אחד אוכלת שבוע אחר כך לא. לאחרונה גם בבוקר לא רוצה דייסה בבוקר אחרי לילה שלם שלא אכלה, רק אחרי מספר שעות מעוניינת וגם אז רק אחרי שידולים, ושאני מראה לה שאני אוכלת לה מהבקבוק. לפעמים לא רוצה ומזיזה לי את היד, ואחרי דקה רוצה ואוכלת בקבוק שלם. לפעמים אני מרגישה שהיא עושה לי דווקא, ובגלל הלחץ שלי היא מתנהגת ככה, לפעמים אני מרגישה שאילו הייתי מכניסה אותה לפעוטון בגיל 3 חודשים המצב היה אחרת לגמרי, ושאני דפקתי הכל. הילדה נכנסת לגן בספטמבר הקרוב, אני פוחדת מאוד ממה שיקרה, האם תאכל? האם תתרצה? מה יהיה עם המשקל? גם ככה קטנטונת, אומנם באחוזונים היא לא ממש מתחת, אבל עדיין קטנטונת. מה את מציעה לי לעשות, תודה לכל תשובה.

היום בבוקר הצעתי לה דייסה, סירבה. אחרי שעתיים הצעתי שוב ולא רצתה, אכלה לבכות ולהשתולל. לקחתי אותה לידיים ופשוט דחפתי לה את הפיה לפה (על אף שאני מתנגדת לעשות זאת, אבל לפעמים פשוט אין לי ברירה) והיא טרפה בקבוק שלם, אז רעב יש ורצון אין. אני לא מבינה למה ושוברת את הראש מידי יום, מה יהיה היום? אציין שהיו מספר ימים שהחלטתי להרפות, ורק להציע וכשממש תרצה ותבקש לתת לה. אומנם ביקשה, אבל לאחר שעות רבות, ורק כבר שהייתה מורעבת. נראה כאילו שאפילו רעבה עדיין לא דורשת אוכל, אבל אחרי שמורעבת כן דורשת. מצטערת על הסיפור הארוך, קשה לי מאוד, ואני רוצה להרפות לטובת כל המשפחה, ולהגיד לעצמי שתאכל מה וכמה שרוצה, אבל משהוא בפנים לא נותן ליישם. אני יודעת שאני לא פועלת נכון, אבל בטוחה שאם אעשה אחרת הילדה תוריד במשקל, היא עדיין אפילו לא מחזיקה את הבקבוק לבד, ואני מרגישה שאם לא אחזיק לה היא לא תרצה לאכול. כולם אומרים לי יכול להיות שזה בגלל שהיא מוציאה שיניים, ואכן כל תקופה שמוציאה שיניים יש חוסר תאבון גדול מהרגיל, אבל הוא נמשך המון המון זמן, תקופות החוסר תאבון הן יותר הרבה מאשר התקופות שיש לה תאבון. שוב תודה על הסבלנות.

קרו שלום הבת שלי בת 3 והיה לי איתה אותו סיפור עד היום היא רזה ולא אכלנית אבל אל תכריחי זה הכי גרוע , שימי אותה בכסא אוכל שבי לידה ושמי לה בצלחת כל מיני דברים לאכול מול הטלוזיה או לידך במטבח לפעמים הם שקועים בטלוזיה ואוכלים בלי להרגיש , אל תדגישי לה רוצה לאכול ? את שמה לב שהיא כל הזמן אומרת לך לו היא יודעת שאת שמה דגש חזק על האוכל תנסי בכל מידי דרכים לתת לה לאכול כמו ללכת איתה לגינה ולקחת אוכלאו פירות וכשהיא משחקת לתת לה לאכול זה מה שאני עושה עם הילדה שלי לפעמים אני גם יושבת מספרת לה סיפור ומאכילה אותה עצה שלי

קרן היקרה. אם ביתך אוכל רק כשהיא מורעבת, למרות כל האינסטינקטים האימהיים שלך, תני לה לחכות שתאכל רק כשהיא מורעבת. וזה למה? כי א', את מראה לה שאת לא עושה סיפור מנושא האכילה. ב' היא תלמד, בסופו של דבר, שכדי לא להגיע למצב של הרעבה היא צריכה לאכול קודם. חוץ מזה עוד כמה רעיונות. שימי לה צלחת של אוכל ושבי גם את לאכול. תראי לה שאמא אוכלת גם (דוגמא אישית). תאכל- תאכל. לא- לא. הנטייה שלנו לעשות סיפור מאוכל זה דבר שאח"כ הילדים מנצלים היטב (אני מכירה זוג, שהילדה בת 5 ועד היום כדי שהיא תאכל הם צריכים למחוא כפיים. מה יהיה כשהיא תהיה בת 20?). ולגבי הגן- רק יעשה לה טוב. היא תראה עוד ילדים שאוכלים. אף אחד לא יקרקר סביבה במיוחד והגבולות הם מאוד ברורים. אל תדאגי. יעל.

לילה טוב, אולי יש לנו את אותה הילדה ? :). אני מאוד מבינה ומאוד מכירה את התחושה שלך... אבל כל עוד הילדה עולה במשקל,בריאה אני באמת לא מאמינה ב"לדחוף אוכל". כשילד רעב,הוא אוכל. חבל להפוך את עניין האוכל למרכזי/בעיתי או חלילה למאבק כי זה מהר מאוד יוצא מפרופורציות ואז האוכל הוא מזמן לא אוכל,אלא משהו שטומן בחובו את כל היחסים והכעסים. אם תעשי חיפוש בפורום תגלי כמה אמהות מתמודדות עם אותו הדבר. דרך אגב,הקטנה שלי נזונה בעיקר מדייסות עד גיל שנתיים פחות או יותר (אחרת היא צמה..),וגם היום (קרוב ל 3) התזונה כוללת - בשר,לחם בלי כלום,חביתה. זהו פחות או יותר... אמנם רזה אבל מפותחת ובריאה מאוד. דרך אגב, בדר"כ הגן עושה רק טוב... (אצלי אפילו אומרים שהיא אחת הילדות הכי "אכלניות" בגן..). בהצלחה, מור.

קרן יקירה! גם אני בורכתי בילדה לא אכלנית.גם את הדייסה בקושי אכלה חיי היו קשים מאוד כל תשומת הלב הופנתה לכמה אכלה היום כמה קלוריות האם תעלה במשקל בטיפת חלב. טקסי אוכל הפעלה ,הצחקה ואפילו האכלת דייסה מתוך שינה (הייתי קמה עד גיל 3 בחמש בבקר להאכיל לפניי שתתעורר) תביני באזו מצוקה הייתי... מניסיון אני מציעה- להרפות מהילדה , ברגע שהרפתי(בסביבות גיל 4) וזה היה קשה הילדה החלה לבד לבקש אוכל, בגן יש שיפור משמעותי והיום כשהיא בת 9.5 רעבה כל היום ומחפשת מה לאכול.......... מציעה לך- תרפי מהלחץ ותזרמי כל עוד היא עולה במשקל ומתפתחת יפה עזבי אותה זה קשה אבל שווה בהצלחה