סמכות הורית

שלום מור יש לי 3 בנים .השניים הצעירים הם בני 14.5 ו- 16.5 . האמצעי(16.5)עם בעיות קשב וריכוז , אנטיליגנטי ביותר ו-חד לשון.מאז ומתמיד היו לי איתו יחסים מורכבים וטעונים על אף השתדלותי הרבה.גם עם הצעיר לא קל.ושניהם וכחנים גדולים. היום לאחר שלא ישנתי בלילה בקשתי לנוח בצהרים. בקשתי משניהם לא להרעיש ולא להעביר שיחות טלפון וסגרתי את הדלת.דקות ספורות אחר כך התעורר ויכוח מי יקח את הכדור למגרש( שניהם קנו כדור רגל במשותף ) .בקשתי שקט וכשלא נעניתי קמתי וקראתי לשניהם לחדרי ובנחת אמרתי שאני מתחשבת בהם בעת הצורך ואני מבקשת את התחשבותם בי. הגדול ניסה לערב אותי ( ורק לאחרונה למדתי להמנע מזה כי ההתערבות שלי אף פעם לא מועילה ו/או מפסיקה את הויכוח ) ואני בתקיפות אמרתי שאיני מתערבת. שיפתרו בעצמם ובכל מקרה אם הם עדיין דנים בנושא- שימשיכו את הויכוח בחצר על מנת לא להפריע לי. הם אמנם הנמיכו מעט את הטון ,אך עדיין המשיכו להתוכח בבית. יצאתי בפעם השלישית ובכעס אמרתי שאם הם לא מתחשבים בבקשתי זה יעלה להם ב"קנס" של 30 ש"ח מחשבונם.הם אמנם הנמיכו קול מעט אך עדיין בתוך הבית ואני עדיין לא מצליחה להרדם !!יצאתי בפעם הרביעית ובצעקה ביקשתי שיצאו מהבית ואמרתי שזה לא יעבור בשתיקה. מרוב כעס כבר לא הצלחתי להרדם. יצאתי ואמרתי שכשהם צריכים את התחשבותי אני מיד מתפנה ונענית ....וכפי שאמרתי הורדתי להם 30 ש"ח מהחשבון. בני ניסה להגיד שאילו הייתי נוהגת כאמא ועוזרת להם לפתור את הסכסוך אז זה לא היה מגיע לאן שהגיע ושהוא דוקא כן ניסה לצאת לחצר אבל הצעיר נשאר בתוך הבית. אמרתי לו שאילו הוא היה יוצא הצעיר לא היה יכול להתוכח עם עצמו ומן הסתם גם הוא היה יוצא. הוא מאוד כעס עלי ואמר "אני אולי אשלם 30 ש"ח אבל את תשלמי הרבה יותר!" ולשאלותי: 1-אני יודעת שאין קשר בין העונש למעשה אבל הם ממש התעלמו ממני . מה עוד יכולתי לעשות? 2-מראש היו צריכים להתחשב בבקשתי(הרגשתי ממש זלזול אלי בהתעלמותם מבקשתי) וכשלא עשו כן יידעתי אותם שזה מה שיקרה . זה הרי פועל יוצא ממעשיהם. הם ידעו - הם יכלו לפעול שזה לא יגיע לידי ענישה. האם אין להם שום אחריות בענין??? 3-ודבר אחרון -שהכי מטריד -איך אני נוהגת עם האיומים שלו ? זו לא פעם ראשונה. וזה לא בריא לו שיחשוב בכלל שהוא רשאי לאיים (גם אם אין מאחורי האיום דבר!)איך למגר את הנוהג הפסול הזה? מראש מתנצלת על אריכות דברי אבל גם כשכבר נדמה לי שאני לוקחת את הסמכות לידיי על מנת לקבוע גבולות אני מיד חשה נקיפות מצפון וחוסר בטחון. תודה מראש על סבלנותך.

בקר טוב, יכולתי לכתוב תשובה ארוכה ונורא מפורטת אבל את חסכת לי - "אני מיד חשה נקיפות מצפון וחוסר בטחון". לאורך כל השאלה שלך בולט ההיסוס,זה נראה כאילו את יודעת מה "צריך" לעשות אבל הלב/רגש (או מה שזה יהיה ) אומר אחרת. כאילו שיש בך מן מאבק. זו הבעיה בעיני כשקוראים ספרים על חינוך או שומעים הרצאות של מה "צריך" לעשות. כל הספרים והעצות לא מותאמים לך אישית ואז יש קונפליקט בין מה שהראש קרא ויודע לבין מה שהלב מרגיש... אם אני ,מכאן,הרגשתי את ההיסוס שלך,הבן שלך בטוח מרגיש את זה. סביר שמכאן מגיעים האיומים,וכל יתר היחס. אולי כדאי לחשוב מה מיוחד בילד הזה עבורך,על מה הוא "לוחץ",מה הוא מזכיר לך....(אם תקראי את הכתבה מצד שמאל - על שלש גישות,אמא ומטפלת.. תביני עד כמה חשוב בעיני לברר את הנק' האלה). לגבי העונש - אני באפן כללי לא חובבת עונשים אבל אם כבר לתת עונש שיהיה קשר בין המעשה לבינו - לדוג',מפריעים לי לנוח ואח"כ מבקשים שאני אסיע לאן שהוא - אני יכולה להגיד שאני מאוד מצטערת אין לי את הכח להסיע כי לא נחתי ואני עייפה. זה כביכול לא עונש,כי זה לא מגיע כדי להרע/להכביד/ להעניש את הצד השני. זה פועל יוצא מההתנהגות של הצד השני.וזה כמובן,מעביר את המסר (מבלי הסברים ארוכים) שהתחשבות היא דו כיוונית. מה לעשות? אני מציעה (אם כי זה ממש לא חובה במצבכם,זה בעיקר כדי להקל ולהפוך את החיים ליותר נעימים) לפנות ליעוץ שבו כדאי לעבוד על הקושי שלך בהתמודדות,במיוחד עם הבן האמצעי. שיהיה בהצלחה, מור

תודה על תשובתך שעזרה לי להבין טוב יותר את מה שכבר היה ידוע בתת מודע. בני האמצעי מזכיר לי תכונות אופי שמופיעות אצל בעלי וגרמו ללא מעט קשיים בנישואי. והיות והוא אנטליגנטי מאוד וחד לשון-(כמו בעלי) הוא יודע בדיוק איפה כדאי ללחוץ.היום אנו עובדים על הקשר הזוגי ,ומצליחים לא רע בכלל.אנו מנסים לישם את השינוי גם על הילדים אבל זה לא כל כך מצליח.(זה כאילו שהם חושבים-אחרי כל כך הרבה שנים אתם מנסים לשנות את המוכר לנו והידוע ???וגם אם הוא לא חיובי -עדיין זה המצב המוכר והידוע מזה שנים) אז אני יודעת בדיוק על מה הוא לוחץ ועדיין זה לא עוזר לי כי עדיין אני לא אוהבת את התנהגותו... מה פספסתי??? (דרך אגב הוא לא מוכן לבוא ליעוץ-קשקושי מילים לדעתו.) ושוב תודה לך על התיחסותך ועזרתך.