בני "מאבד את הראש"

בני בן 8, נעים, אוהב ומאוד אינטילגנטי (סנדביץ בין שתי אחיות בבית שמשתדלים לתת גבולות ברורים עם הרבה חום ואהבה). בחיי היומיום בני גורם לנו נחת, אבללל....כאשר הוא נמצא בסיטואציה של כעס הוא "מאבד את הראש" ומגיב בצורה חסרת שליטה (בבית ומחוצה לו). התגובות שלו מתבטאת בביטויים מילוליים קיצוניים וממש הוא נעשה חמום מח, הסברנו לו שמותר לו לכעוס ולהביע את תחושותיו אך, עליו למצוא דרכים הולמות להביע את עצמו (הצענו לו חלופות מילוליות). בשבוע האחרון הוא כולכך כעס שבטעות הוא דחף את המטפלת, לאחר כל אירוע הילד מביע חרטה עמוקה ואפילו מבוהל מהתנהגותו. אציין שהילד אינו אלים לחלוטין ובלי לפתוח פה...אינו מעורב כלל בתגרות בביה"ס, תדירות אירועים - פעם בשבוע עד שבועיים. שאלתי, כיצד ניתן לעזור לילד לשלוט על עצמו בזמני כעס ותיסכול. אודה לתגובתך, אימו'ש

בקר טוב, נתחיל בשאלה - האם יתכן שהילד ראה (בעבר או בהווה) התנהגות דומה אצל מישהו בסביבתו ?. לאו דווקא מישהו אלים אלא מישהו שבזמן של כעס קשה לו לשלוט בעצמו,בצורה כלשהי (מילולית,בריחה...) ?. מכיוון שלשאלה הזו יש חשיבות רבה בהבנת העניין,אחכה שתעני ונמשיך... מור

טוב אני חייבת להודות שאת גדולה ! נראה לי שאני מתחילה להבין..... יש פעמים שאני כועסת על ילדיי ומרימה את קולי, אני מודעת לתגובה שזה גורם ומרגישה שזה מזעזע אותם,זה מסוג הדברים שאני יודעת מה נכון אבל משהו אחר ממקום אחר גורם לי לנהוג אחרת. נכון כילדה הוריי צרפו לטונים גם פעולת ידיים מה שאצלי לא עבר בגנים אבל כנראה משהו נשאר, לא נראה לי נכון לנצח להאשים את ההורים,אז כנראה שנותר לי לעבוד על עצמי חזק !!! ענת, אני בכיוון או שיש עוד תובנות שעליי להגיע אליהם... (אל תבהלי מהשעות שלי...)