יחס הבת לאם בגיל 70

אני בת יחידה לאם: שכולה, אלמנה ,בת 70 בתקופת צעירותי סבלה אמי ממצבי רוח עולים ויורדים .שבא לידי ביטוי בכעסים לא מסברים הגיונית . אחותי ז"ל סבלה מכך רבות אפילו נאלצה לקבל אישפוזים פסיכיאטרים , בגיל 48 היא לקתה בגידול בראש ונפטרה לאחר תקופה קצה, במשך החיים גילתי חסינות נפשית וצורך לתמוך באחותי לאורך כל הדרך, היום אני מרגישה שאין בי כח לעמוד מול אם שמתנהגת בניכור כלפי שבא לידי ביטוי בהשמצות ואשמות כבדים מאד, לאחרונה היא מגלה סימנים של סטיה בהתנהגות שבאה לידי ביטוי בהתפרצות של בכי ומיד אחר"כ צחוק,פיזור כספים בצורה לא מבוקרת לחלוטין,תוקפנות וכוחנות שמבטה אותה באלימות מילולית גסה וקשה כלפי וכלפי ילדי, אין ספק שהיא זקוקה לטיפולךפסיכיאטרי דחוף , הבעיה שהיא בטוחה שהיא מאד בסדר וכל הסביבה הקרובה לא בסדר, שאלתי :איך אפשר להביא אותה לטיפול במצב שאינה מבינה שהיא בבעיה ? נשמח מאד לקבל תשובה לבעיה שהולכת ומחמירה מיום ליום. תודה רבה רבה רחלי.

שבת שלום, קשה לי להאמין שתצליחו לשכנע אישה בת 70 לפנות לטיפול... מה שכן אולי כדאי לפנות לרופא המשפ' המטפל בה ולספר לו על שינויי מצב הרוח הקיצוניים,פיזור הכספים וכו'. בגיל מבוגר זה יכול להעיד על עוד דברים ולכן כדאי להיות עירניים. דרך אגב,כדאי לשאול גם בפורומים שענינם הוא זקנה. אחד מהם הוא - http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1331. בנוסף,אני במקומך הייתי שוקלת לפנות בעצמי לטיפול לא כי את אשמה או צריכה "שישנו" אותך אלא כדי לעזור לך להתמודד עם מה שעברת ועדיין עוברת בהתמודדות מול אימך. נראה לי שאת מאוד עמוסה,ושיחה עם איש מקצוע (פסיכולוג,עו"ס..) יכולה להקל. שיהיה בהצלחה והרבה כוחות, מור.