פרידה מבנזוג של אמא

יש לי בן בן 7 וחצי . אני ואבא שלו גרושים מאז היה בן שנתיים יש לו אבא מאוד דומיננטי בחיו , כמעט חצי משמורת. אני חייתי עם בינזוגי 4 שנים והתחתנו לפני שנה ואנו עומדים להפרד הבן שלי מאוד אוהב אותו ומאוד קשור אליו חייינו יחד בבית אחד 4 שנים ובנזוגי היה חבר מאוד טוב שלו והיה מעיין תחליף אב.... עכשיו כשאני ובנזוגי נפרדים , אני ממש כואבת ולא יודעת מה לעשות עם בני ואיך לספר לו , איך לגרום לו להבין את המצב ולהגן עליו ככול שניתן . אשמח לקבל המלצה חמה.... בהתחלה חשבתי ל"סבן" אותו - לומר לו שהבזוג שלי טס לחול אבל אני מבינה שאין כמו האמת איך מספרים ליד להורים גרושים שעוד פעם נפרדים והוא צריך להפרד ממשהו שאהב.... אשמח לעצה תודה

שלום מירי, לפני שרצים לספר לילד, כדאי לעשות מספר דברים: 1. להיות סגורים היטב - את ובן זוגך לגבי מה ההסדר שעומד להיות בינכם, ועד כמה הוא רוצה/פנוי להמשיך להיות בקשר עם הילד - מה הוא *באמת* רוצה בנידון. יש לצפות לשאלות של הילד מסוג "האם אני אוכל להמשיך לראות את ....?" וכדאי לבוא עם תשובה מוכנה ואמיתית. נכון שבמצב האידיאלי בן זוגך "אמור" להמשיך להתראות עם הילד אבל עדיפה פרידה מלאה מאשר יחסים לא אמיתיים בו בן זוגך 'נאלץ' להתראות עם הילד... ועדיף שיבין מראש למה הוא מוכן ורוצה להתחייב - חשוב לבוא אל הילד עם תשובות ופתרונות למצוקות האפשריות (הרצון להמשך קשר, פחד מדחייה, פחד מאשמה בפרידה וכו'). כנ"ל תשובה לגבי סיבת הפרידה וכו'. חשוב להבהיר לילד שאין לו שום חלק בפרידה ושבן זוגך ואת החלטתם להיפרד מהשיקולים שלכם. 2. כדאי ומומלץ לערב את אביו של הילד בתהליך מראש - להתייעץ גם איתו - במיוחד מאחר והוא כה מעורב בחיי הילד. הוא גם יכול לעזור לילד ולנהל איתו שיחות דומות ובאותה הרוח - מה שיחזק אצל הילד את התחושה שאין לו קשר לפרידה, שכולם עדיין אוהבים אותו ותמיד יאהבו אותו וכו', ובעיקר להיות עוד מקום בו הילד יכול לבטא את הרגשות שלו בצורה חופשייה ולקבל חום, קבלה, הכלה ואהבה. כדאי שייזום שיחות עם הילד ברגע שתחיליטו להודיע לו - כדי שהילד לא ירגיש שיש בית בו לא מדברים על מה שקרה.. 3. באופן המיטבי היה טוב אם שלושתכם - האבא, בן הזוג ואת הייתם מקבלים ייעוץ קצר מבעלי מקצוע שהם מטפלי משפחה מוסמכים (אשמח להפנות אם את רוצה) - לפעמים שיחה או שתיים תעשנה פלאות - יש לא מעט אספקטים לחשוב עליהם מעבר למה שכתבתי כאן ולהתכונן. זו יכולה להיות המתנה הכי טובה שתתני לעצמך ולילד. 4. כאשר אתם כולכם תהיו מוכנים כדי האפשר - השיחה עם הילד תהיה מאד פשוטה ועניינית בלי הפחד והלחץ שמלווה אותך כרגע. וגם אם האבא יסרב לשת"פ בייעוץ או אפילו בהתכוננות יחד איתך (משהו שנשמע לי מוזר, אבל בטח שאפשרי) - אז את ובן זוגך תהיו מוכנים להתמודד עם המצב - ואפילו אם גם הוא לא יסכים - לכי לקבל ייעוץ לבד. יש בך את כל הכוחות והיכולות לעשות את מה שצריך בצורה המיטבית - צריך רק ללמוד טיפה - להיות מודעים למה יכול לעזור וממה כדאי להימנע. 5. ובעיקר - לזכור כל הזמן שאם זה מה שקורה עכשיו בחיים של הילד - אז זה אומר שזה מה שצריך לקרות בכדי לאפשר לו את ההתפתחות שהוא צריך לעבור בחיים כבנאדם. אין טעויות בחיים - וכל מה שאת יכולה לעשות בתור האמא זה ללוות אותו בצורה הכי טובה, חמה, מכילה, תומכת, מעצימה וחומלת שאת יכולה. זה בסדר אם את מרגישה אשמה, אבל זה לא באמת נחוץ או עוזר בכלום ובעיקר - זה לא מונע ממך את תפקידך כאמא המסורה שאת! שיהיה טוב לכולכם בדרך החדשה, שתמצאי בך את האושר והאהבה שמגיעים לך, לילדך ולכולם. עופר איל

אנחנו כבר בתהליך עצמו והרוב כבר התיישב במקום.... תודה :)