קשה לנו

שלום לך, בתי בת שנתיים וחצי. לפני חודשיים נולד בני. בתחילה נראה כי היא מקבלת אותו באהבה ובסבלנות, אבל מזה כשבועיים, אנחנו ממש אובדי עיצות: הילדה המקסימה שלי עצבנית, מרביצה וכועסת. כמוות הטנטרומים עצומה וכנראה בגלל רגשות אשמה שלי, אני לא יודעת איך לנהוג בה. כל דבר היא עונה ב"לא", צועקת עלינו שאנחנו "פויה" ומכה אותנו (ואת סבא וסבתא ואת הילדים בגן ואת כל מי שעומד לידה...) איך להגיב? גם באחייה היא מידיי פעם נוגעת לא ממש בעדינות. אני כל הזמן מעירה לה ונראה לי שזה לא עושה טוב (ומצד שני הספיק לי פעם אחת שהיא סרטה אותו...). לפעמים אני ממש נקרעת: הוא בוכה ואני חייבת להניק, אבל דווקא אז היא דורשת שאני יקלח אותה או יישב ליידה עד שתרדם... (ולפעמים ההנקות הן ממש ארוכות). אני משתדלת לצאת איתה אחרי הצהריים לשעה רק שתינו, אבל לא פעם בעלי קורא לי כי התינוק רעב... מה לעשות? איך להתמודד עם הכעסים שלה, המכות (בסך הכל אני מבינה את המצוקה שלה, עד עכשיו היא הייתה המלכה הבלתי מעורערת בבית...)? ו... חשבנו להתחיל גמילה (היא בשלה). האם להמתין בגלל כל שתואר לעיל? תודה.

ערב טוב, אתחיל מהסוף - אני לא ממליצה להתחיל בגמילה בשלב הזה. כדי לעשות שינוי (וגמילה היא שינוי גדול) האוירה צריכה להיות רגועה ועם כמה שפחות "סערות רגשיות". לפי מה שאת מתארת המצב אצלכם כרגע הוא לא כזה... לגבי השאר - אני מבינה שאת חשה את הקושי שלה,ואולי אפילו קצת מרחמת ומלאת רגשות אשם ו... אבל כל התחושות האלה לא ממש עוזרות לילדה,אפילו הייתי אומרת רק מקשות. תרצי או לא תרצי,היא מרגישה את כל מה שעובר עלייך בנושא וזה מעמיס עליה את הרגשות שלך. בנוסף,כשאנחנו מרגישים נורא אשמים שעשינו למישהו משהו,בדר"כ הצד השני יגיב בהתאם. לעומת זאת,כשהורה מבין את הקושי של הילד אך לצד המסר של ההבנה הוא משדר שהוא שלם עם הצעד שנעשה,גם לילד קל יותר לקבל את המצב. מכיוון שאצלכם מדובר במצב שאי אפשר להחזיר לקדמותו כדאי היה להעביר מסר שאת שלמה עם זה שיש לכם עוד ילד (ועדיין להכיר ולהכיל את הקושי שלה...). סה"כ,מדובר במצב נורמלי שעובר על מרבית הילדים וזה לא משהו שנעשה כדי לפגוע בה או חלילה מבלי להתחשב בה,זה חלק מהחיים וצריך להתייחס לזה כך. בנוסף,למרות הרחמים וההבנה... חשוב גם (ובעיקר) בתקופה כזו לשמור על גבולות (אפשר אולי קצת להגמיש,להתאים אותם טוב יותר למצב וכו',אבל עדיין,שיהיו גבולות). אם לדוג' עד היום היה אסור לה לקרוא לכם "פויה",להמשיך לאכוף את זה. לא לוותר כי קשה לה. לסיום,אני מאוד מציעה לקרא את התשובה לשאלה - קנאת אחים בעמ' 1 . אם ישארו עוד שאלות,אני כאן, מור.