שקרים

בתי, בת 6, בכיתה א', נוהגת לשקר. השקרים הם בעיקר על מעשים שהיא עשתה ואינה רוצה להודות בהם, או סיפורי כיסוי להתנהגויות לא נאותות (העלבת חבר, הרס ציוד לא שלה וכד'..) היא מכחישה את המעשה ומשקרת במצח נחושה (מביטה ישר בעיניים ומכחישה). היא אינה נרתעת מעונשים קונבנציונאליים כמו - "שיחות נפש", כתיבת חיבור על המעשה, התנצלות, לקיחת חפץ משלה להחזיר לחבר וכד'. היא מקבלת את העונש ועושה אותו במלואו. הדבר מביא אותי לא להאמין לה (זאב, זאב...) כל דבר שאני שומעת, רואה - אני משוכנעת שהיא עשתה זאת. מה עושים???

ערב טוב, האם כדאי לה לספר את האמת ? אולי היא עושה את החישוב שעדיף לקחת את הסיכון שיגלו ויענישו מאשר להתמודד עם התגובות שלך/ם על המעשה עצמו ? האם קורה שאחד מההורים,לא חלילה משקר,אבל "מסובב" קצת את האמת,מספר "שקר לבן".... ? קשה לי להאמין שילד שחי באוירה פתוחה וישרה שבה יושר היא תכונה מוערכת שכל בני הבית פועלים על פיה,ושאין לו מה להפסיד מאמירת האמת,מעדיף לשקר ולהענש.. אני חושבת שהדבר שהכי יכול לקדם את העניין הוא שתשבי עם עצמך ותעני לך על השאלות הבאות : 1. מתוך הכרות שלך עם תגובתך כשהיא מספרת על התנהגות לא נאותה או על מעשה אסור,האם את במקומה היית באה ומספרת את האמת ? 2. כמו שכתבתי,למה כדאי לה לספר את האמת ? 3. האם יתכן שיש מישהו בסביבתה הקרובה שמתמודד בצורה דומה עם קשיים ? ככל שתצליחי להעמיד את עצמך במקומה ו"לשוחח עם עצמך",תוכלי להבין יותר את מקור השקרים,ואז קל יותר לדעת מה צריך להשתנות כדי להביא לשיפור במצב. בהצלחה, מור