גננות שצועקות ובנים בנות

ביתי בת השלול נמצאת בגן עירוני מתחילת השנה. הפרידה היתה קלה (למרות כל מיני אזהרות על ילדים בגיל זה) וכן יש לה קבוצת חברות איתן היא משחקת לרוב. פעמים רבות אני שומעת ממנה שיש לה רק חברות בנות ושהיא לא חברה של "הבנים" וכשאני שואלת למה?היא עונה שהם לא נחמדים (הם מרביצים, מעליבים וכו...) ובנוסף למשל היא לא מסכימה לצייר בצבע שחור או חום כי אלה צבעים "מגעילים" לטענתה. האם יש קשר בין ה"החלטות" האלה שלה? הנחישות באמירות קצת מוזרה לי! ואיך עלי להסביר לה שישנם בנים שיכול להיות דווקא כף לשחק איתם? האם לשאול אותה אולי היא רוצה להפגש אחר הצהרים עם חבר (בן)? או לא להתייחס לכך בכלל? שאלה שנייה: מתייחסת לגננת והסייעת בגן. פעמים רבות שמעתי אותן מתבטאות בביטויים ציניים כלפי הילדים, ומיותר לציין כי זוהי אלימות מילולית של ממש מה גם שהילדים אינם מבינים את האמירות האלו כמו כן נאמר לי פעמים רבות שביתי היא "אגוז קשה" וכשהיא מחליטה משהו אי אפשר לשנות את דעתה (מובן שאין זה נכון שהרי היא ילדה ככל הילדים ונדמה לי שהגננת והסייעת אינן יודעות להיות "מתוחכמות" מספיק כדי להניע אותה מדעתה) למשל:אתמול נכנסתי לגן והילדים נתבקשו לאסוף את הצעצועים לקראת ה"מפגש" ביתי וחבר (בן) המשיכו לשחק והתעלמו מצעקות הסייעת לאסוף. (בזמן זה אני עומדת בצד וביתי לא רואה אותי) הסייעת ניגשה אלי ואמרה לי בחצי קריצה, תראי את הבת שלך ואז ניגשה אליה בבקשה שתאסוף. היא התקופפה התקרבה לביתי מרחק נשימה ואמרה בקול גדול "שירה לאסוף! אמרתי לאסוף!" כך היא חזרה על עצמה. ביתי המבוהלת אפילו לא הסבה את מבטה והמשיכה ברעד לשחק וכשזו ראתה ש"לא ילך" היא איימה שמי שלא יאסוף ישאר בצהרון!! אני נחרדתי אך לא הבעתי שום הסתייגות. כשביתי המבוהלת התחילה לאסוף הסייעת פצחה במילות עידוד, ניגשתי ואמרתי לה את רואה עידוד זה מה שהילדים צריכים (את דבריי אמרתי בחיוך אך בתוכי בערה אש) מיותר לציין כי בדרך הביתה ביתי חזרה על האיום כמה פעמים בעוד אני מנסה להקל בזה ראש ואומרת לה שהיא "צחקה" ולא התכוונה באמת לדבריה. מה לעשות??? להתלונן?? הרי מיד ידעו שמדובר בי, מה גם שאני אמא עם יד על הדופק ולפני שבוע ביקשתי שיחה עם הגננת על "מצבה" של ביתי בגן. סליחה על אורך המכתב ותודה על הסבלנות בברכה נטע מכתאר

ערב טוב, אני אתחיל מהשאלה השניה - התאור שאת מתארת בהחלט חמור אם כי אני חייבת להגיד שלצערי לא נדיר. השגת שליטה ע"י איומים והפחדות היא בעיני דרך פסולה,במיוחד כשזה מגיע מאיש מקצוע... כשקראתי את ההודעה שלך ניסיתי להעמיד את עצמי במקומך,כאמא ואכן מדובר במצב לא קל ואת צריכה להחליט האם הדבר מספיק חשוב לך כדי לבצע שינויים דרסטיים. מצד אחד,מדובר בהתנהגות מקוממת וה"לוחמניות" שבינינו יגידו שצריך להתלונן ולדרוש שינוי ובדיקה ו.. . מצד שני,אם סה"כ טוב לילדה בגן,נשארו עוד חודשיים עד סוף השנה והמחיר שהילדה תשלם על המלחמה (הצודקת !) שלך יהיה גבוה,אז אני לא בטוחה שכדאי. אז מה האופציות הקיימות : 1. להתלונן,בידיעה שהגננת תדע וסביר שזה ישפיע על יחסה לילדה ובנוסף לא בטוח שיעשה משהו עם התלונה כי "זה לא מספיק חמור"... 2. להתעלם מתוך ידיעה שהסיכוי לשינוי אצל הגננת הוא לא בשמיים ועם כמה שזה מקומם,עוד 8 שבועות היא מאחורינו... 3. לשוחח עם הגננת - אמנם לא באפן תוקפני אבל בהחלט אסרטיבי. להסביר שמכיוון שהילדה שלך לא רגילה לאיומים והפחדות,כל איום היא לוקחת מאוד ברצינות ומאוד פוחדת וזה לא מקובל עלייך. אני הייתי מחמיאה לגננת הזו על מה שאפשר,מספרת שלילדה טוב בגן ו"מבקשת את עזרתה" לגבי הפחד של הילדה. ז"א, לא מגיעה למצב שהיא תרגיש מאויימת וצורך להתגונן אלא להפך שהיא תרתם לעזרתך כי את מאוד זקוקה לה... בקיצור,יש לי הרגשה שהגננת הזו לא מאוד תעריך גישה ישירה :) ולכן זה צריך להעשות בצורה קצת יותר מתוחכמת... לגבי השאלה הראשונה - בהחלט יתכן שאלה מסרים שמועברים בגן והיא מחקה את זה. עם זאת,אצל הרבה ילדים קיימת ההפרדה בין בנים לבנות ("כל הבנות מגעילות,הן משחקות בבובות.."). במשך השנים זה עובר (יש כאלה שאומרים שמהר מדי :) ). לגבי הבנים - אפשר להביא הביתה בנים לא מהגן - בני דודים,ילדים של חברים שלכם,שכן... לגבי הצבעים - לצייר איתה ובין השאר לצייר גם בצבעים האלה. אם היא לא אומרת כלום,להתעלם. אם היא אומרת שהם מגעילים,אפשר להגיד שאת דווקא חושבת שהם נחמדים ומאוד מתאימים פה וזה בסדר גמור שכל אחד יחשוב באפן שונה/יאהב משהו אחר... אני אשמח לשמוע מה החלטת לגבי הגן, מור.

נעט שלום אצל ביתי המצב הפוך היא אוהבת לשחק עם בנים ולא בנות אני חושבת שזוהי תקופה שתעבור לגבי הגננת כן היתי מעירה בעדינות תארי לך שילד שנשאר בצהרון שומע את זה אז מה הוא בעונש פשוט נורא לשמוע שהיא מדברת ככה ומאימת