קנאת אח

שלום ! ילדתי את בני השני לפני שבועיים. בני הבכור בן שנה ו - 9 חודשים, פיקח להפליא. מדבר יפה , שר ובעיקר ילד מלא חיים. ביומיים האחרונים אנו חשים כי החל לגמגם. אני לא יודעת אם ממש מדובר בגימגום , אבל הוא נתקע עם מילים וזה ממש מדאיג אותנו. אין לי ספק שהוא עובר "טראומה" כלשהיא , אנו רואים זאת בהתנהגותו הכללית : הוא החל להשכב על הריצפה ומידי פעם גם לדפוק את ראשו בריצפה. אני מניחה שאין הוא מתכוון ממש לדפוק את הראש בריצפה, אלא יותר להראות לנו שהוא כועס ו"על הדרך" הוא דופק את הראש. זה מטריד אותנו מאוד ואנחנו לא יודעים כיצד להתמודד עם המצב. יש שאומרים שמיד להרים אותו ולחבק ולומר "אני אוהבת אותך" ויש שאומרים להניח לו להמשיך ורק אחרי שהוא נרגע להרים ולחבק. הדעות מאוד מעורפלות ומבלבלות. אשמח לקבל את יעוצך ואיך מתמודדים עם המצב החדש??

מזל טוב !. בדף הראשון יש תשובה מפורטת לאותה השאלה.אנא קראי דבר ראשון את התשובה ואם תרצי שאפרט דבר כלשהו אנא רשמי מה. לגבי הגמגום - אין מה להלחץ,זה רק עלול להלחיץ אותו יותר ולהגביר את הגמגום. להפך,רצוי כשהוא מגמגם להרגיע אותו ולשדר שלא קרה כלום. לגבי דפיקת הראש - אני לא בעד להתעלם (הרי הוא מנסה לשדר משהו וזה די מעליב שמתעלמים ממך...). מצד שני תגובה של אני אוהבת אותך נראית לי לא ממש מתאימה. אני מציעה משהו "באמצע" - לגשת,להושיט לו יד,לעזור לו לקום ולהגיד בטון נעים אבל אסרטיבי - לא כדאי לדפוק את הראש,זה כואב. בא תגיד מה אתה רוצה/בא תראה לי/בא נתחבק קצת... לבחור מה שנראה לך שיענה על הטריגר שהוביל לדפיקת הראש. כאמור אם יהיו שאלות נוספות,אני פה. חג שמח, מור.