ביתי בת ה 4 לא ממושמעת

שלום רב, ביתי בת ה 4 לא ממושמעת. כל מה שמבקשים ממנה (צחצוח שיניים, להלתבש בבוקר, ארוחת ערב, אבא לוקח לגן, אמא לוקחת היום...) מוציא ממנה ישר את המילה לא!!! היא קודם כל לא רוצה, אח"כ היא מסבירה למה היא לא רוצה ורק אחרי שמתווכחים ונותנים אולטימאטום (אם לא מתלבשים עכשיו אז את נשארת בבית היום.... או אם לא תצחצחי שיניים אין תה בבוקר, אם לא תנעלי נעליים אז תבואי יחפה ויכנס לך זכוכית לרגל....) בקיצור הילדה סיוטית. המצב נמשך כבר חצי שנה, יש לי עוד בת, בת שנתיים ואצלה הסיפור שונה, ממושמעת להפליא.... בואי לצחצח.. רצה, להתלבש, ובכלל לא רק הפעולות היומיומיות האלה, אלה כל הדברים מסביב. לא להסתיר לאבא את הטלויזיה אז הגדולה דווקא תסתיר..... לא לגעת במוצרים בקיוסק לפני שמשלמים אז הגדולה דווקא תיגע. אני כמובן מגיגבה לעיניין בתקיפות, אם אני בחוץ איתן והגדולה עושה חוכמות אז אני פשוט גורמת לה להפסיד.... לא קונה לה משהו מתוק / ארטיק וכו. הכל מתנהל אצלנו באיומים שאם לא תעשה X .... אז יהיה Y ... והכל בסנקציות ותנאים, הכל מו"מ. בקיצור מתיששששששששששששששששששששש :( מה לעשות?

סתם דעה אישית ולא מקצועית....אני מאוד מזדהה עם מה שאת מספרת. עברתי עד לא מזמן בדיוק אותו דבר עם בנותי שהן בנות 4 ו-3. עד שנמאס לי מה"איומים" והמשא ומתן. ופשוט נקטתי גישה חדשה : אין אם לא תעשי כך אז יהיה כך....אין יותר משא ומתן. ואין איומים וצרחות ועצבים. "חמודה בואי לצחצח שיניים" כמובן שהתשובה היא "לא". "כן חמודה שלי. בדברים של בריאות אמא מחליטה ועכשיו בואי בבקשה לצחצח שיניים. אני לא מתווכחת איתך בכלל......." אין אם לא אז.. אין עוד מעט. פשוט אני מחליטה עכשיו. כי אני אמא שלך ברוגע, החלטיות ולשדר לילדה שאין בכלל מקום לוויכוח. לדעת איפה את כן מוכנה לקבל את דעתה ולא את מה שנראה לך. ולא לייצר וויכוחים מיותרים ומלחמת כוחות. תזהרי מלקבע את הגדולה כ"הילדה הרעה" והקטנה כ"הילדה הטובה" כי היא תתחיל להתרגל לתפקיד והיא תשאר כזו...ראיתי את זה קורה אצל גיסתי. אני ממשיכה לתת חיזוקים חיוביים והערות על התנהגות לא נעימה אולם נזהרת מלהעניק תפקיד "ילדה רעה".... אני לא אשת מקצוע , אני רק אמא כמוך שאומרת את דעתי...

שלום לך "אמא אחרת"...מבקשת לקבל את עצתך.המצב היה אצלי בדיוק כמו אצלך-יש לי בת בת 4 ובן בן 3. עד לפני כחודש הילדה היתה "נוראית"..לא ממושמעת..וכחנית..ודעתנית.והילד היה מלאך.ממש צייתן. פתאום----הוא הפך לילד אחר--כל דבר :"לא רוצה"....מנסה לבדוק עד איפה אני מסוגלת למשוך את הסבלנות שלי--לדוגמא:עולה על הספות עם נעליים וקופץ,אני מבקשת לרדת,ממשיך כאילו איני קיימת,אני קמה ומורידה אותו ללא מילים,אחרי שנייה הוא שוב על הספות..בפעם הזו אני כבר מענישה,הוא נכנס לכמה זמן לחדר ולא יוצא עד שאני קוראת לו..וחוזר חלילה...הבת לעומתו רואה את התהליך והשינוי שהוא עובר והיא פתאום הפכה למלאכית קטנה.צייתנית וממושמעת ואפילו אומרת:"אמא,אי אפשר שיהיו 2 ילדים רעים אז אני ילדה טובה נכון??"....שאלתי היא- כיצד להחזיר את בני למסלול ..?האם המצב יסתדר מעצמו? בינתיים נורא נורא נורא קשה לי...עד שהתיישרתי עם הילדה,פתאום צצו לי בעיות חדשות וקשות של משמעת עם הילד...