התנהגות תוקפנית של הילד

שלום רב לנו ילד בן שנה ו- 10 חודשים, בן יחיד (אישתי בהריון נוסף) הילד מתפתח יפה ואף לדעתנו (הלא אוביקטיבית) אפילו יפה מאוד בהתנהגות הילד אנו שמים לב שהוא כבר בגיל זה עושה הרבה דווקא למשל יודע שעל שולחן הסלון אנחנו לא מרשים להכות עם חפצים אך הוא לוקח חפץ מסויים מכה מספר פעמים ומחכה לתגובה (מעניין, הוא מסתכל לראות את התגובה שלנו למרות שהוא יודע שאסור לו) בנוסף כאשר אנו לא מסכימים לדבר מסויים הוא מתנהג בצורה מאוד תוקפנית אנו מנסים להרים אותו והוא זורק את עצמו לאחור בבכיות אדירות, כשכבר מצליחם להרים אותו הוא מכה אותנו בפנים ואפילו מושך בשערותינו. בזמן האחרון ראינו שהוא מפתח גם תוקפנות לילדים אחרים כאשר אנחנו הולכים לגן השעשועים הוא תמיד רוצה דברים של ילדים אחרים למרות שאנחנו מביאים לו הכול, אופנים, כף ודלי וכדומה. נשמח לעיצה תודה

ליאור צהריים טובים, אני שמח לבשר לכם שבנכם מתפתח בצורה נורמאלית לחלוטין. חשוב שתסירו דאגה מלבכם במקביל לכך שתמודדו עם התנהגותו בצורה נכונה ואפקטיבית. הרבה מאד ילדים בגילו עושים "דווקא". זמ מין גיל "מעצבן, כזה שכל מה שאנחנו אומרים לעשות/לא לעשות שאפשר/שאי אפשר שמותר/שאסור.....הם עושים הפוך. זה אכן מדהים לראות אותם מסתכלים, מחכים ואף מצפים לתגובה שלנו. כך למעשה הוא חוקר את סביבתו ומקבל תחושת שליטה. בוא נראה איך זה עובד מנקודת מבטו: "אמממ, יש כאן שולחן. אמא ואבא לא מרשים לי לדפוק עליו. בואו נראה אם גם הפעם אוכל להפעיל אותם....איזה מגניב - אני דופק והם מייד קופצים...כמה כוח השפעה יש לי עליהם...בואו נעשה את זה עוד פעם....ואווו, זה ממש קסם....." כך פחות או יותר זה מתנהל. בגילאים מבוגרים יותר (כמו גיל ההתבגרות) השיטה היא אותה שיטה רק מתוחכמת יותר. גם ההשתוקקות לצעצוע של הילד השני היא מאד טבעית (לצערי, אותה השתוקקות למה שאין לי מלווה את רובנו עד יומנו האחרון - "הדשא של השכן ירוק יותר" - וגורמת לנו לסבל רב). אחד הדברים החשובים ביותר במצבים כאלו הוא להפסיק לתת "פרסים". כשאתם מרימים אותו על הידיים זהסוג של פרס. בנוסף, כפי שכתבת, בהזדמנות זו הוא מכה אתכם. ברגע שהוא מתנהג בצורה כזו אל תרימו אותו גם כאשר הוא בוכה, משתולל וזורק את עצמו. במידה ואתם חוששים שיפגע בעצמו תכינו מבעוד מועד פינה מרופדת עם שטיח ותעבירו אותו לשם. אני לא שמעתי על ילד שדפק לעצמו את הראש ברצפה תו"כ השתוללות עד כדי כך חזק שנגרם לו נזק. אני שמעתי על הרבה מאד ילדים (כולל הבן שלי) שדפקו לעצמם את הראש ברצפה פעם אחת, הבינו שזה מאד כואב ולא עשו זאת שוב. לגבי צעצועים של אחרים - אין ממש לעשות עם זה למעט להסביר לו שהצעצוע לא שלו ולהכיל את הבכי שעובר עד בערך גיל 3.5. אני מצרף מאמר שכתבתי בנושא הצבת גבולות. תנסו להשתמש בו בחיי היום יום ותראו האם זה עובד: http://www.zivsoffer.co.il/article/setting_limits.htm בהצלחה, זיו